תא"מ
בית משפט השלום רמלה
|
21477-12-15
05/10/2016
|
בפני השופט:
הישאם אבו שחאדה
|
- נגד - |
תובעים:
ש. שלמה רכב בע"מ עו"ד נתן ווליצקי
|
נתבעים:
1. נאדיה כראנה 2. פסיפיק רכב ותחבורה בע"מ
עו"ד אושרית יהושע
|
פסק דין |
1.התובעת הינה בעלים של רכב (להלן: רכב 1) שניזוק במהלך תאונת דרכים שארעה בין רכב 1 לבין רכב אחר שבו נהגה הנתבעת 1 ואשר הינו בבעלות הנתבעת 2 (להלן: רכב 2). הנתבעת 2 הינה חברה להשכרת רכבים ואשר השכירה את רכב 2 לנתבעת 1. הנתבעת 2 שימשה כמבטחת עצמית עבור רכביה.
2.מטעם התובעת העידה נהגת רכב 1 בעת קרות התאונה. לטענתה רכב 1 עמד בחניה בחניון ובהיותו בלתי מונע. לטענתה, רכב 2 נסע לאחור ופגע עם חלקו השמאלי אחורי בחלקו הימני אחורי של רכב 1.
3.הנתבעת 2 טוענת שנתבעת 1 לא עדכנה אותה אודות התאונה שקרתה עם רכב 2 עם סיום תקופת ההשכרה והחזרת רכב 2 לידי הנתבעת 2. בנוסף, גם לאחר שהתקבלה דרישת תשלום מטעם התובעת, הנתבעת 2 פנתה לנתבעת 1 וביקשה לקבל את גרסתה לגבי אירוע קרות התאונה, אך הנתבעת 1 לא נעתרה לפנייה זו. על כן, הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה מטעמה בלבד ללא ייצוג הנתבעת 1 וגם שלחה הודעת צד ג' כנגדה. הנתבעת 2 טוענת שיש לפטור אותה באופן מלא מתשלום נזקי התובעת, וזאת ככל שבית המשפט יחליט שהאחריות לגרם התאונה רובצת לפתחה של הנתבעת 1, ויש להטיל על האחרונה את מלוא סכום הפיצוי. לחילופין, הנתבעת 2 טענה שיש להטיל על הנתבעת 1, לכל הפחות, את הוצאות המשפט שייפסקו לטובת התובעת (שכר טרחת עורך דין, אגרת בית משפט ושכר העדה מטעם התובעת).
4.הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה וגרסתה נשמעה לראשונה רק בבית המשפט. בעדותה בבית המשפט הנתבעת 1 טענה שאכן נסעה לאחור עם רכב 2, אך בנוסף גם רכב 1 נסע לאחור, ולכן האחריות לגרם התאונה צריכה להתחלק באופן שווה בינה לבין נהגת רכב 1.
5.הנני מעדיף את גרסת נהגת רכב 1, על פני גרסתה של הנתבעת 1 לעניין אופן קרות התאונה וקובע שמלוא האחריות לגרם התאונה רובצת לפתחה של הנתבעת 1. להלן נימוקיי:
א.הנתבעת 1 לא מסרה כל גרסה עובר למועד הגשת התביעה לנתבעת 2 לגבי אופן קרות התאונה. בנוסף, גם לאחר שנתבקשה לעשות כן לאחר שנודע לנתבעת 2 על אירוע התאונה מהתובעת, הנתבעת 1 המשיכה שלא לשתף פעולה עם הנתבעת 2. בנסיבות אלה, יש לראות את גרסתה של הנתבעת בבית המשפט כעדות כבושה שיש לייחס לה משקל נמוך, אם בכלל.
ב.לעומת זאת, נהגת רכב 1 מסרה הודעה סדורה לתובעת בכתב על אופן קרות התאונה ואשר תואמת את הגרסה שמסרה בבית המשפט. מכאן המשקל הגבוה שיש לייחס לעדותה.
ג.הנתבעת 1 טענה שבנוסף לבתה בת ה-14 שנים שהיתה עימה ברכב 2 בעת קרות התאונה והיתה עדה לתאונה, היה במקום קרוב משפחה בגיר, שגם הוא היה עד לתאונה. עד זה לא הובא להעיד מטעמה. בנסיבות אלה, יחול הכלל הידוע בדיני הראיות שכאשר צד לא מזמין עד חיוני מטעמו, אזי קמה חזקה שבעובדה שאילו היה מובא העד, אזי, היה מוסר גרסה שתומכת דווקא בגרסתו של הצד שכנגד. במילים אחרות, העובדה שהנתבעת 1 לא מצאה לנכון להביא את קרוב משפחתה הבגיר כעד מטעמה, יוצרת חזקה שבעובדה שאילו היה מובא, היה מוסר גרסה שתומכת דווקא בגרסתה של נהגת רכב 1.
6.לעניין הנזק, הנתבעת 1 טענה שלהתרשמותה לא נגרם נזק כלשהו לרכב 1 בעקבות התאונה. טענה זו נטענה בעלמא, כאשר מנגד עומדת חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. הנתבעת 1 לא ביקשה לזמן את השמאי שערך את חוות הדעת כפי שנדרש בתקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 וגם לא הציגה את התמונות של רכב 1 שלטענתה צולמו על ידה לאחר התאונה.