1.לפניי תביעה כספית, על סך של 12,539 ₪, במסגרתה עותר התובע לחייב הנתבעים בתשלום בגין חובות ונזקים שהותירו במושכר.
העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים:
2.בין הצדדים נחתם הסכם שכירות לפיו השכיר התובע לנתבעים יחידת דיור (להלן: "המושכר) לתקופה החל מיום 18.8.13 ועד ליום 9.8.14, תמורת דמי שכירות בסך של 2,900 ₪ לחודש (להלן: "הסכם השכירות").
על פי הסכם השכירות, שולמו דמי השכירות לחודש הראשון במוזמן וכן נמסרו שיקים בעבור יתרת תקופת השכירות. כמו כן, נמסר שיק ביטחון להבטחת חיובי השוכרים.
3.תחילתו של הליך זה בשני תיקי הוצל"פ שפתח התובע לביצוע שני שיקים, שיק על סך 2,900 ₪ , זמן פירעון 15.7.14 בעבור דמי שכירות לחודש יולי 2014, ושיק ביטחון על סך של 33,600 ₪.
לאחר שהנתבעים הגישו התנגדויות לביצוע השטרות, ביקש התובע לתקן את תביעתו. כתב התביעה המתוקן הוגש בהליך סדר הדין המהיר וסכום התביעה הועמד על סך של 12,539 ₪.
4.בכתב תביעתו המתוקן טען התובע כי בהתאם להסכם היה על הנתבעים לפנות המושכר עד ליום 9.8.14, כי הודיע להם כי אין בכוונתו להאריך את החוזה בשנה נוספת, וכי הם מתבקשים לעזוב את המושכר במועד הנקוב בהסכם השכירות.
טוען התובע כי הנתבעים לא פינו את המושכר במועד ועזבו רק במהלך חודש ספטמבר 2014, וזאת מבלי למסור את מפתחות המושכר ותוך הותרת נזקים במושכר. אף דמי השכירות לחודש יולי 2014 לא שולמו מאחר והשיק שנועד לתשלום דמי השכירות לחודש זה חולל ולא נפרע.
התובע עתר בכתב התביעה לחייב הנתבעים בתשלום דמי שכירות לחודש יולי 2014, בסך של
2,900 ₪, וכן בתשלום דמי שכירות בעבור חודש אוגוסט 2014 בשל אי פינוי המושכר במועד.
כמו כן, עתר התובע לחייב הנתבעים בתשלום חוב בגין שימוש בחשמל ומים עבור חודשים מאי – יולי 2014 בסך של 752 ₪ ובעבור חודשים יולי – ספטמבר 2014 סך של 887 ₪, וכן בעלות תיקון הנזקים שהותירו במושכר, סך של 4,000 ₪ בגין תיקונים וצביעת הדירה וסך של 600 ₪ בגין עלות רכישת בתי מנורות וברזים ששברו הנתבעים.
5.מנגד, טענו הנתבעים בכתב הגנתם כי עזבו את המושכר במועד סיום תקופת השכירות בהתאם להסכם. לטענתם, ביום 9.8.14 מסר הנתבע 1 לתובע את מפתחות המושכר ושילם בעבור צריכת החשמל והמים עד לאותו מועד. המושכר הוחזר לתובע לשביעות רצונו, לאחר שהתובע בדק את המושכר. עוד נטען כי הנתבעים לא נותרו חייבים בעבור דמי שכירות שכן דמי השכירות לחודש יולי 2014 שולמו לתובע בשיק חלופי, זמן פרעונו הנקוב 27.7.14, וכי השיק הופקד על ידי התובע ונפרע.
6.בדיון בפני העידו התובע ושני הנתבעים. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.
דיון והכרעה:
7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם ובראיות שהוצגו, ולאחר ששמעתי העדויות וטיעוני הצדדים בפני, החלטתי לקבל התביעה באופן חלקי בלבד ולדחות את מרביתה.
8.לעניין טענת התובע כי לא שולמו דמי השכירות בעבור חודש יולי 2014 – הנטל להוכיח כי דמי השכירות בהתאם להסכם השכירות שולמו, מוטלת על כתפי הנתבעים. כרב בתחילת ההליך, בהתנגדות לביצוע שטר, טענו הנתבעים כי דמי השכירות לחודש יולי 2014 שולמו בשיק חלופי אשר זמן פרעונו 27.7.14. הנתבעים אף צירפו דפי חשבון בנק מהם עולה כי לכאורה השיק נפרע בחשבון הנתבע 1. די באמור כדי להעביר את הנטל לסתור הטענה לכתפי התובע. אלא, שהתובע לא הציג כל גרסה ביחס לשיק שזמן פרעונו 27.7.14, לא טען כי לא קיבל שיק זה, לא הבהיר בגין מה ניתן שיק זה, ואף לא טען כי שיק זה לא נפרע. לא היתה כל מניעה כי התובע יציג ראיה , כגון דפי חשבון בנק, המעידה כי השיק כלל לא הופקד בחשבונו או לא נפרע. הימנעות התובע מלהציג גרסה כלשהי ביחס לאותו שיק, הגם שגרסת הנתבעים לעניין זה עמדה בפניו מתחילת ההליך, והימנעותו מלהציג כל ראיה שהיא לעניין זה, פועלת לחובתו.
לפיכך, יש לדחות רכיב התביעה בגין אי תשלום דמי שכירות בעבור חודש יולי 2014.
9.הצדדים חלוקים באשר למועד בו פונה המושכר. התובע טען בכתב התביעה כי הנתבעים עזבו את המושכר רק במהלך חודש ספטמבר 2014 ומבלי שהשיבו לו את מפתחות המושכר, ומשכך, עותר לחייבם בתשלום דמי שכירות לחודש אוגוסט 2014, ואילו הנתבעים טוענים כי פינו המושכר במועד הנקוב בהסכם השכירות, קרי 9.8.14, ומסרו לתובע את מפתחות המושכר.
לאחר שבחנתי מכלול הראיות בפני, אין בידי לקבל את גרסת התובע לעניין מועד עזיבת הנתבעים את המושכר.
בעוד שבכתב התביעה טען התובע כי הנתבעים עזבו את המושכר בחודש ספטמבר 2014, הרי שבחקירתו הנגדית העיד כי אינו יודע מתי עזבו הנתבעים את המושכר. בדיון המקדמי טען התובע כי הנתבע 1 לא פגש אותו מועד בו עזב את המושכר וכי : " ... הוא ברח ועזב, הוא יצא מהחלון וברח".
למעשה, התובע העיד כי לאורך התקופה עוד בטרם מועד הפינוי נעלו הנתבעים את המושכר, תוך שהותירו את המפתח בדלת המושכר, ויצאו מהמושכר דרך החלון. לטענתו, הנתבעים עשו כן על מנת שלא לאפשר לו להיכנס למושכר ולהראות הדירה לשוכרים פוטנציאליים. וכך העיד לעניין זה : " ... היו נוהגים לנעול את הדלת מבפנים באמצעות מנעול הקיר ולצאת מן החלון על מנת למנוע מהתובע להיכנס לדירה" (....) " הם יוצאים מהדירה דרך החלון ומתברר כי בדלת יש מפתח" (...) "הם תפסו את הדירה והיתה סגורה והם היו נכנסים ויוצאים מהדירה דרך החלון".
גרסת התובע לפיה הנתבעים יצאו ונכנסו למושכר דרך החלון, על מנת שלא לאפשר לו להיכנס לדירה, אינה הגיונית וסבירה בנסיבות העניין.
ראשית, התובע העיד כי ראה רק פעם אחת את אחד הנתבעים יוצא דרך החלון, ואף אינו זוכר באיזה מועד זה היה. משכך, גרסת התובע כי הנתבעים נהגו כך במשך תקופה הינה בגדר ספקולציה בלבד. שנית, הנתבעים שילמו את דמי השכירות כסדרם וביום 27.7 אף מסרו לתובע תשלום בעבור דמי שכירות עד לתום תקופת השכירות (ואף למעלה מזה) וכן תשלום חשמל ומים עד לחודש מאי 2014. אין זה סביר כי במהלך תקופת השכירו ובעודם משלמים דמי שכירות יעשו הנתבעים שימוש במושכר כאשר הם נכנסים ויוצאים דרך החלון והכל כדי למנוע מהתובע להציג את הדירה לשוכרים פוטנציאליים. שלישית, גרסה זו אינה סבירה אף נוכח גובה החלונות במושכר, כפי שהעיד לעניין זה התובע.
זאת ועוד, המושכר הינו יחידת דיור המצויה במגרש בו מתגורר אף התובע. אין זה סביר כי הנתבעים פינו את המושכר ואת חפציהם וברחו "דרך החלון", כטענת התובע, מבלי שהתובע ידע על כך ומבלי שיהיו עדים כלשהם להתרחשות, כאשר במקום יחידות דיור נוספות שמשכיר התובע.
חשוב מכך, בחקירתו הנגדית אישר התובע כי בסעיף 9 לכתב התביעה, לעניין חיובי מים וחשמל, נפלה טעות וכי החיוב הכולל בעבור מים וחשמל לתקופה מחודש מאי ועד ספטמבר הינו בסך של 887 ₪. על פי התחשיבים שצירף התובע, המבוססים לטענתו על קריאות המונים (נספח ג' לכתב התביעה), הרי שצריכת המים והחשמל לחודשים יולי – ספטמבר 2014 נמוכה לאין שיעור מהצריכה לחודשים מאי – יולי 2014.
בכך יש כדי לתמוך בטענת הנתבעים כי עזבו את המושכר בתום תקופת השכירות ולא בחודש ספטמבר 2014, כטענת התובע.
כאשר נשאל התובע בחקירתו כיצד הוא מסביר את הצריכה הנמוכה, לשיטתו, של מים וחשמל בתקופה שלאחר סיום תקופת השכירות בהתאם להסכם, השיב כי : "אחד מהם היה במילואים והשני הלך להורים והבית היה כמעט ריק...". יוער, כי עדות זו מתיישבת עם עדות הנתבעים כי במועד פינוי המושכר אכן היה הנתבע 2 במילואים ואילו הנתבע 1, לאחר שפינה את המושכר, עבר להתגורר בבית הוריו.
גרסת התובע לעניין זה אינה מתיישבת עם הראיות לגם עם הגיונם של דברים. לו אכן, כטענת התובע, לא שהו הנתבעים במושכר במהלך חודשים אוגוסט – ספטמבר 2014, מדוע, אם כן, יותירו את המושכר סגור ונעול מבלי להשיב החזקה בו לתובע, תוך שהם חושפים עצמם לדרישות כספיות מצד התובע המחזיק בידו שיק בטחון שמסרו לו בתחילת תקופת השכירות.
נוכח האמור לעיל, אני מעדיפה את גרסת הנתבעים כי עזבו את המושכר בתום תקופת השכירות ומשכך, יש לדחות רכיב התביעה לתשלום דמי השכירות לחודש אוגוסט 2014.
10.אף הטענה לנזקים שהותירו הנתבעים במושכר דינה להידחות משלא הוכחה.
באשר לצביעת הדירה, הסכם השכירות אינו קובע כי על הנתבעים לצבוע את הדירה בתום תקופת השכירות אלא רק כי הדירה נמסרה בצבע לבן ויש להחזירה כפי שהיתה ונקייה. בכתב התביעה טוען התובע כי יש לחייב הנתבעים בעלות התיקונים בהתאם להוראות סעיפים 4 ו- 10 להסכם השכירות. סעיפים אלו עוסקים בהתחייבות השוכר לתקן כל קלקול או נזק שייגרם למושכר בתקופת השכירות, אחרת יוכל המשכיר לתבוע את ההוצאות של אותו תיקון.
אם כך, הרי שעל התובע הנטל להוכיח כי הנתבעים הותירו נזקים במושכר אשר התובע פעל לתיקונם. ואולם, התובע לא הביא כל ראיה שהיא המעידה על ליקויים במושכר. לא הובאו עדים ולא צורפו תמונות המעידות על מצב המושכר. זאת ועוד, על התובע מוטל הנטל להוכיח לא רק את קיומו של הנזק אלא גם את שיעורו של הנזק. ואולם, לא הובאה כל ראיה שהיא המעידה על שיעור הנזק כגון קבלות על תיקונים, רכישת צבע, רכישת ברזים ובתי מנורה ועוד.
לאור האמור לעיל, ובשים לב לגרסת הנתבעים מנגד כי המושכר הושב לתובע לשביעות רצונו, יש לדחות רכיב התביעה בגין נזקים.
11.כאמור, עתר התובע לחייב הנתבעים אף בתשלום החיובים בגין צריכת חשמל ומים שלא שולמו מחודש מאי 2014.
התובע צירף לכתב התביעה תחשיבים שנערכו בהתאם לקריאות מונה מים וחשמל. כאמור, מחקירתו הנגדית של התובע עלה כי החוב בגין צריכת החשמל והמים מחוד מאי ועד ספטמבר 2014 עמדה על סך כולל של 887 ₪, ולא כפי שנטען בכתב התביעה.
במסגרת היחסים החוזיים בין השוכר למשכיר, ועל פי הסכם השכירות, החובה לשלם בעבור שימוש במים וחשמל מוטל על השוכר. כך, גם הנטל להוכיח כי שולמו החיובים בגין השימוש במים וחשמל עד המועד בו עזבו את המושכר, מוטל על כתפי הנתבעים.
הנתבעים הציגו ראיה לפיה שילמו בשיק את חיובי החשמל והמים עד לחודש מאי 2014. ואולם, לא הוצגה כל ראיה שהיא המעידה על תשלום בגין שימוש במים וחשמל מחודש מאי ועד למועד בו פינו הנתבעים את המושכר.
אמנם, נטען כי במועד הפינוי שילם הנתבע 1 לתובע את חיובי החשמל והמים בהתאם לבדיקת מוני החשמל והמים ביצע התובע. ואולם, לא נטען מהו הסכום ששולם, האופן בו שולם, לא הוצגה כל ראיה המעידה על התשלום ולא הוצגה כל אסמכתא על בדיקת המונים ומספרי המונים כפי שעמדו באותה העת. ודוק, בידי הצדדים מצויות אסמכתאות המעידות על מספרי המונים בבדיקות הקודמות שבוצעו.
לאור האמור לעיל, ובשים לב כי הנטל להוכחת התשלום מוטל בעניין זה על כתפי הנתבעים, ומאחר ונטל זה לא הורם, יש לחייב הנתבעים בתשלום בגין חיובי מים וחשמל, כפי שהוצגו על ידי התובע.
ודוק, ככל ולטענת הנתבעים תחשיבי התובע אינם התחשיבים הנכונים, היה עליהם להתכבד ולהציג תחשיב אחר. בהעדר תחשיב מצד הנתבעים, יש לקבל את תחשיב התובע כפי שצורף.
12.לאור האמור לעיל, מרבית תביעת התובע נדחית, למעט התביעה ביחס לרכיב החיוב בעבור מים וחשמל בסך של 887 ₪.
13.הגם שהתביעה התקבלה באופן חלקי, סבורני כי יש מקום בענייננו לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים. ראשית, חלקה הארי של התביעה נדחה ונותר חיוב במרכיב זניח יחסית, בסך של 887 ₪. שנית, אף התנהלות התובע לאורך ההליך מלמדת כי יש לחייבו בהוצאות הנתבעים. התובע הגיש לביצוע שני שיקים, שיק בגין דמי שכירות לחודש יולי 2014, אשר הוכח כי שולם באמצעות שיק אחר, ושיק הביטחון על סך של 33,600 ₪. אלא, שאף לשיטת התובע, כפי שעלה בכתב התביעה המתוקן, נאמדו נזקיו בסך של כ- 12,000 ₪, לכל היותר. קרי, התובע הגיש מלכתחילה תביעה בסכום מנופח שאינו תואם את נזקיו הריאליים, אף לשיטתו הוא.
גם לאחר שהתובע תיקן את כתב תביעתו והעמידה על סך של כ- 12,000 ₪ התברר כי התובע תבע את דמי השכירות לחודש יולי 2014, מבלי שטרח לבדוק את טענת הנתבעים בתצהיר התומך בהתנגדות, לתשלום דמי השכירות לחודש יולי 2014, תבע חיובים בגין צריכת חשמל ומים לשתי תקופות באופן מצטבר, כאשר התברר כי החיוב הינו חופף, ולא תמך טענתו לנזקים למושכר בראיות כלשהן.
התנהלות התובע, כמפורט לעיל, גררה את הנתבעים להוצאות בגין ניהול ההליך ולתשלום שכר טרחת עורכי דין. ניתן להניח כי לו מלכתחילה היה על הנתבעים לשלם אך את חיובי המים וחשמל, כפי שנפסק בסופו של יום, הרי שלא היו הנתבעים נגררים להוצאות ולניהול הליך ארוך.
14.נוכח כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע הסך של 887 ₪,
בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.
לאחר ששקלתי מכלול השיקולים הרלבנטיים, אני מחייבת את התובע לשלם לכל אחד מהנתבעים שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים.
ניתן היום, י"א אדר תשע"ח, 26 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.
