לפני תביעה לתשלום שכר טרחת עורך דין.
1.התובע הוא עו"ד וטוען כי ביום 16/5/11, פנה אליו הנתבע על מנת לייצגו בהליך משפטי. התובע טוען כי אכן ניאות לבקשת הנתבע והחל לטפל בעניינו והנתבע נותר חייב לו בגין טיפולו בתיקו של הנתבע, שכר טרחה אותו סירב לשלם.
2.התובע טוען כי הנתבע נותר חב לו בגין שכר טרחה והוצאות סך של 5916 ₪, מכתב התראה מיום 15/4/14 אשר נשלח לנתבע לא נענה ומכאן תביעתו של התובע אשר לפני.
3.הנתבע טוען כי מעולם לא פנה אל התובע בבקשה לייצגו, כי אם אל קרובת משפחתו, עוה"ד ארשיד טאטור אשר עבדה אותה העת במשרד התובע. לטענתו, ההתקשרות הייתה עם עוה"ד ארשיד טאטור ולבקשתה של האחרונה אף שולם לה שכר טרחה מוסכם בסך 2500 ₪.
4.לטענת הנתבע, עוה"ד ארשיד טאטור היא זו אשר ייצגה אותו וטיפלה בעניינו ולכן גם שולם לידיה שכר הטרחה עליו הוסכם עמה. הנתבע טוען כי ככל שעוה"ד ארשיד טאטור עבדה אצל התובע, הרי שתשלום לידיה מהווה תשלום לתובע ומכאן כי יש לדחות את תביעת התובע כנגד הנתבע.
דיון :
האם נכרת בין הצדדים הסכם לייצוג משפטי והאם הוענק לנתבע שירות משפטי.
5.התובע טוען כי ייצג את הנתבע לבקשתו ואילו הנתבע טוען כי מעולם לא פגש בתובע אלא התקשר עם עוה"ד ארשיד טאטור. התובע הציג ייפוי כוח אשר עליו חתם הנתבע ולפיו הנתבע מייפה את כוחו של התובע וכן את כוחה של עוה"ד ארשיד ממשרדו, לתת לו ייצוג משפטי (נספח 1 לת/1). הנתבע בעדותו (נ/1) לא הכחיש כי חתם על ייפוי הכוח, אך לאחר מכן בחקירתו בבית המשפט טען כי זו אינה חתימתו (ראה עמ' 4 שורות 27-28 לפרוטוקול) וכי על עוה"ד ארשיד להעיד לעניין זה וכי הוא "יכול להגיד כן ואני יכול להגיד לא , נכון? " (ראה עמ' 5 שורות 2-3 לפרוטוקול). לאחר "התחבטות" זו , אישר הנתבע לבסוף כי זו חתימתו על גבי ייפוי הכוח. אלא ש"התחבטות" זו מטילה צל כבד על מהימנות עדותו של הנתבע. כך או אחרת, הנתבע אישר כאמור את החתימה על ייפוי הכוח. הנה כי כן מהווה הדבר אות וסימן כי בין התובע לנתבע נכרת הסכם לקבלת ייצוג משפטי. עוה"ד ארשיד אשר עבדה אותה העת, כאמור, במשרד התובע, מופיעה אף היא כמייצגת באותו ייפוי כוח בצוותא עם התובע.
6.אין חולק בין הצדדים כי לנתבע ניתן שירות משפטי. התובע צירף את מלוא החומר המשפטי אשר אסף לקראת הדיון בעניינו של הנתבע וכן צירף בקשה לצילום חומר הראיות מלשכת התביעות בעניינו של הנתבע, כמקובל בתיקי תעבורה. הנתבע הודה בפה מלא כי בניגוד לטענותיו בתצהירו ולפיהן אינו מכיר את התובע ומעולם לא פגש בו, התובע התייצב לדיון ההקראה בעניינו של הנתבע ואף ייצג אותו בדיון (ראה עמ' 5 שורות 11-17 לפרוטוקול). הנתבע טען כי עוה"ד ארשיד נכחה בדיון אף היא, אבל אף הוא הודה כי מי שייצג אותו בדיון היה התובע. כאשר עומת הנתבע עם טענותיו מעדותו לפיהן הוא אינו מכיר את התובע, הוא ניסה לסייג את דברים ולטעון כי התובע ועוה"ד ארשיד חד הם מבחינתו וכי אינו יודע מה עשה התובע עבורו בבית המשפט ובכלל.
7.פרוטוקול דיון ההקראה מיום 8/3/12 (נספח 3 לת/1) מעיד כי לדיון התייצב התובע ואף ייצג את הנתבע בהקראת כתב האישום, כפר בעובדות מסוימות והתיק נקבע לישיבת הוכחות. הנה כי כן, ניתן לנתבע שירות משפטי בידי התובע. עוה"ד ארשיד העידה כי היא זו אשר ייצגה את הנתבע בישיבת ההקראה, בניגוד לטענת הנתבע אשר הודה כי היה זה התובע אשר ייצג אותו. אין בידי לקבל טענתה זו. ראשית, הגב' ארשיד טענה כי התובע התלווה אליה ולא להיפך, טענה תמוהה בשים לב לכך כי עוה"ד ארשיד העידה בעצמה על דלות ניסיונה בניהול תיקי תעבורה באותה העת (קיבלה את רישיונה לעסוק בעריכת דין אך כשנה קודם לכן)וראה עמ' 10 שורות 9-10 לפרוטוקול. שנית, עוה"ד ארשיד טענה כי הנתבע הודה בעובדות כתב האישום וכי נותר לנהל רק את דיון ההוכחות (ראה עמ' 10 שורות 19-21 לפרוטוקול). באם הודה הנתבע, מדוע יש צורך בהוכחות. הגב' ארשיד נשאלה בשנית האם הנתבע הודה בכתב האישום והיא שבה על טענתה כי אכן הודה בכתב אישום. יודגש כי מעבר להעדר הבקיאות בפרטי התיק אשר הפגינה עוה"ד ארשיד, היא לא עמדה, זאת בלשון עדינה, על ההבדל בניהול תיק התעבורה כאשר הנאשם מודה לבין ניהול התיק כאשר הנאשם כופר וכלשונה "מה שכתוב בפרוטוקול" (ראה עמ' 10 שורות 29-30 לפרוטוקול). בפועל, כעולה מנספח 3 לת/1, כפר הנאשם בחלק מעובדות כתב האישום ועל כן נקבע התיק להוכחות.
8.הנתבע טען כי בפרוטוקול הדיון כתוב כי האמור בכתב האישום הוסבר לו בידי באת כוחו , עוה"ד ארשיד, אלא שלעניין השימוש בלשון נקבה העיד התובע "אני לא אחראי על הרישום בפרוטוקול. טעויות כאלה קורות. זה דיון שאני הופעתי בו, הוא יודע את זה, והוא יודע שישבנו יחד בסוף הדיון ושתינו קפה" (ראה עמ' 3 שורות 32-33 לפרוטוקול).כל אלו מובילים למסקנה כי את הייצוג המשפטי קיבל הנתבע מעם התובע, על אף הכחשותיו לעניין זה וטענותיה של עוה"ד ארשיד, אותן לא ניתן לקבל לאור המפורט לעיל.
מהו שכר הטרחה המגיע לתובע בהעדר הסכם בכתב ?
9.התובע בתביעתו טען כי בגין הייצוג המשפטי אשר העניק לנתבע , חב לו הנתבע שכ"ט בסך 5000 ₪. התובע לא הציג הסכם שכר טרחה וכאשר נשאל על כך השיב "ש. אתה החתמת את הנתבע על הסכם שכר טרחה? ת. אמור להיות. אני לא מוצא אותו. בד"כ אנחנו מחתימים. פה לא מצאנו." (ראה עמ' 2 שורות 12-13 לפרוטוקול). התובע נשאל כיצד תמחר את שכר הטרחה לצורך התביעה והוא משיב "אנו עשינו פעולות בתיק, צירפתי אותן כנספח ת/1 לתביעה ותמחרנו אותן לפי הערכה גלובאלית. גם נפגשתי עם הלקוח, ישבתי אתו בבית המשפט" (ראה עמ' 3 שורות 4-6 לפרוטוקול).
10.הוראת סעיף 46 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג 1973 קובעת כי חיוב לתשלום בעד שירות שלא הוסכם על שיעורו יש לקיים בתשלום של סכום, שהיה ראוי להשתלם לפי הנסיבות בעת כריתת החוזה. וראה לעניין זה האמור בע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין ואח' נ. דניה סיבוס פ"ד מז (5) 114. הוראה זו מקורה בדיני עשיית עושר ולא במשפט, והגיונה טמון בעיקרון כי אדם זכאי לשכר בגין עמלו, שאם לא כן יימצא מקבל השירות מתעשר שלא כדין. ראה בע"א 499/89 רמת אביבים בע"מ ואח' נגד מירון, בן - ציון ופריבס עורכי - דין, שותפות רשומה, פד מו(4) 586.
11.עדות הנתבע באשר לסכום שכר הטרחה אשר הוסכם מעורפלת ואילו עוה"ד ארשיד העידה בלשון כללית "סיכמנו שזה 2500 ש"ח" וכי היא זו אשר הייתה קובעת את שיעור שכר הטרחה בתיקים אותם הביאה למשרד ובעיקר בכל הנוגע לקרובי משפחתה, אשר הנתבע נמנה עליהם (ראה עמ' 8 שורות 1-4 לפרוטוקול). לא הוצגה אסמכתא נוספת לגבי הקביעה בדבר הסכום ואף לא ברור מי סיכם ובאילו נסיבות על שיעור שכר טרחה שכזה. התובע מצדו העיד ועדותו זו מהימנה עלי, כי בתור בעלי המשרד הוא זה המכתיב את שיעור שכר הטרחה אשר יגבה בתיקים השונים ושכיריו מודעים לעניין זה (ראה עמ' 2 שורות 16-17 לפרוטוקול).
12.בהתאם לתעריף המינימלי המומלץ בכללי לשכת עורכי הדין ובשים לב להיקפו של תיק התעבורה אותו ביקש הנתבע מעם התובע לנהל, הרי שסך של 5000 ₪ עבור ניהול התיק סביר ומקובל, אלא שהתובע לא ניהל את התיק במלואו והתברר כי הייצוג הופסק לאחר ישיבת ההקראה ובטרם ישיבת ההוכחות. "ש. אתה כותב בסעיף 7 שהטיפול בעניין של הנתבע הפסיק לפי בקשתו? ת. חייבת להיות אסמכתא? יש לי הרבה לקוחות שמרימים טלפון ואומרים לי תפסיק לייצג. גם טלפון שמרים לקוח ומבקש להפסיק ייצוג, מבחינתנו זה הפסקת ייצוג" (ראה עמ' 3 שורות 16-18 לפרוטוקול). נראה איפוא כי היה מקום לתשלום שכר טרחה בסך 2500 ₪ בצירוף מע"מ עבור השירות המשפטי אשר קיבל הנתבע מעם התובע.