-
בפני תביעה שטרית שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל באר שבע, בגין שיק על סך של 18,603 ₪, כך במקור, בגין רכישת חומר לאיטום על ידי הנתבעת .
-
הוגשה בקשה למתן רשות להגן, וזו ניתנה לאחר דיון. הוגשו תצהירי עדות ראשית, נערכו שני דיוני הוכחות, ונשמעו סיכומים בעל פה.
-
מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם נציגיה, אבנר חטמי וגיא עשרי.
מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהלה, מרדכי טרבלסי, ואברהם פדידה, קבלן משנה לעבודות איטום ששירותיו נשכרו על ידי הנתבעת, וכן הוגשה חוות דעת מומחה של המהנדס גלמנוביץ דניאל, אלא שהאחרון לא הובא בפני למתן עדות על חוות דעתו. בדיון הוכחות שנערך בפני ביום 7.9.2014 הודיע בא כוח הנתבעת שבכוונתו להעיד את אברהם פדידה, ושישקול האם להגיש בקשה לזימונו של המהנדס, וב"כ התובעת הודיע שככל שהעדים לא יגיעו יש לפסול את תצהיריהם. מכיוון שהמהנדס לא התייצב לדיון ההוכחות שנערך בפני ביום 6.10.2014 חוות הדעת שהוגשה לתיק אינה בגדר חומר הראיות שבפני ולפיכך לא מצאתי לנכון להידרש אליה, ולתת לה משקל כלשהוא.
טענות התובעת
-
התובעת טענה כי הנתבעת רכשה ממנה חומר איטום חד- רכיבי, לצורך ביצוע עבודות איטום של משטחי בטון. נציגי התובעת הדריכו את קבלן האיטום מטעמה של הנתבע לגבי השימוש בחומר האיטום באמצעות משאבת ההתזה שברשותו באתר הבנייה, וכן הנחו את מנהל הנתבעת לגבי אופן אטימת הפסקות היציקה, קווי התפר, והחורים, ברשת אינטרגלס, ומלט בלתי מתכווץ מסוג ספיר 620, טרם ביצוע התזת חומר האיטום, אלא שבדיעבד התברר שמנהל הנתבעת, מרדכי טרבלסי, לא מילא אחר ההנחיות, ולפיכך חדרו מי גשמים דרך אותם מקומות שלא בוצעה בהם עבודת אטימה מקדימה טרם התזת חומר האיטום. לבקשת מנהל הנתבעת פנתה התובעת לחברת הביטוח שלה, אלא שהאחרונה דחתה את הפנייה בעניין זה לאחר ששמאי מטעמה קבע כי המים חדרו דרך חורים וסדקים בקירות מכיוון שאלה לא נאטמו כראוי טרם התזת חומר האיטום, ולא בשל ליקוי של חומר האיטום שסופק. חומר האיטום מיובא על ידי התובעת לארץ מגרמניה במשך כחמש שנים, החומר אושר על ידי מכון התקנים בארץ, ומשווק על ידה בהיקפים ניכרים, וללא תקלות.
טענות הנתבעת
-
הנתבעת טענה כי נציג התובעת, אבנר, הציע לה לעשות שימוש בחומר איטום חד- רכיבי, במקום חומר איטום דו- רכיבי, שניתן להתיזו על לוחות הבטון בפעם אחת, במקום בשני שלבים, ונערכה הדרכה של השימוש בחומר האיטום באתר הבנייה, שבו נכחו אבנר, שני טכנולוגים מטעם התובעת, קבלן האיטום מטעם הנתבעת, ומנהלה, לצורך הדרכה לגבי חומר האיטום, ונעשה ניסיון ביישומו. ימים ספורים לאחר מכן עלתה סוגיית האיטום של תפרים בבטון, טרם התזת החומר, ומנהל הנתבעת ערך שיחת טלפון עם אבנר שהציע לעשות שימוש ברשת בתפרים. אלא שבפגישה שנערכה קודם לכן, באתר הבנייה, הטכנולוג מטעם התובעת לא הנחה לעשות שימוש ברשת, ואנשי מקצוע (אחרים) ייעצו לו שלא לעשות שימוש ברשת. לאחר הגשם הראשון התברר שחומר האיטום לא אטם כלל, "זאת לאחר שהגשם חדר בין הקירות ונכנס אל תוך המבנים עצמם" (ס' 11 לתצהיר מנהל הנתבעת בבקשה למתן רשות להגן). הנתבעת פנתה לתובעת בדרישה לפתרון הבעיה שנוצרה או למתן פיצוי, ונציג התובעת העלה מספר הצעות הנוגעות לאיטום שהתבררו כלא רלבנטיות. בהמשך לפניות הנתבעת הודיעה התובעת שתפנה לחברת הביטוח שלה, ולכן הנתבעת הסכימה לשלם עבור רכישת חומר האיטום באמצעות שני שיקים על סך של 18,711 ₪, ועל סך של 18,603 ₪. לאחר פירעון השיק הראשון התברר כי מבטחת התובעת דחתה את הפנייה בעניין הנדון לאור חוות דעת השמאי מטעמה, והנתבעת ביטלה את השיק השני, בסך של 18,603 ₪, נושא תובענה זו, וזאת טרם מועד פירעונו.
הנתבעת טענה כי פעלה על פי כל ההנחיות המקצועיות של הטכנולוג ויתר הגורמים המקצועיים מטעם התובעת בכל הנוגע לשימוש בחומר האיטום, ודאגה שאיש מקצוע מטעמה של התובעת יהיה נוכח בשלב הראשון של ביצוע האיטום, וכן כי חומר האיטום שנמכר לה היה באיכות ירודה וכלל לא תאם למבנה ולתנאי השטח, ונגרמו לה נזקים כתוצאה מכך.
דיון והחלטה
-
כאמור לעיל, עסקינן בתובענה שטרית.
-