תא"מ 16949-04-17 אלדן תחבורה בע"מ נ' הראל ואח'

1.לפניי תביעה כספית, בסדר דין מהיר, על רקע נזקי רכוש שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים מיום 13.01.2017, בין כלי רכב, מ"ר 61-360-39 שבעת התאונה היה בבעלות התובעת (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 39-434-52 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעצם קרות התאונה אלא המחלוקת היא לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה.

4.עוד בפתח ישיבת ההוכחות הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שנהגת רכב הנתבעות תישא באחריות לקרות התאונה בשיעור 60% ואילו נהג רכב התובעת יישא באחריות לקרות התאונה בשיעור 40%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

5.1.אני מעדיף את גרסתו של נהג רכב התובעת, שהתיישבה עם מוקדי הנזק ברכבים, על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות.

5.2.על פי מוקדי הנזק עולה כי התאונה ארעה בזמן ששני הרכבים היו בתוך מעגל התנועה, כאשר רכב התובעת ביקש לצאת ממנו ועל כן סטה ימינה.