תא"מ 16917-03-16 עבד אל פתאח נ' שחאדה ואח'

תובענה הנוגעת להתנגשות שבין אוטובוס לכלי רכב פרטי, בואכה העיר טמרה ובמסוך לבית הקברות שבטמרה, ביום 9.1.2016.

כאמור בתקנה 214 טז (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, בכל הנוגע להליך בסדר דין מהיר, "פסק הדין יהיה מנומק באופן תמציתי, זולת אם סבר בית המשפט כי יש צורך בהנמקה מפורטת משום שיש בפסק הדין חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור או מטעמים מיוחדים שיירשמו"; מקום שהמחלוקת בין הצדדים הינה עובדתית בלבד, לא מצאתי שיש בהליך זה משום חידוש או חשיבות מיוחדת לציבור, באופן המצדיק לחרוג מהנמקה תמציתית.

לפי המתואר בכתב התביעה, התובע נסע בעיר טמרה ובעת שנסע בעליה הסמוכה לבית העלמין, במכונית מ.ר. 3148250, הבחין באוטובוס העומד בנתיב הנגדי ממולו, קו 170 המופעל על ידי הנתבעת 2 ונהוג בידי הנתבע 1, מ.ר. 1262079.

התובע מציין כי האוטובוס היה מעוכב בשל כלי רכב שעמד בכביש וחסם את נתיב הנסיעה שלו, ולכן המתין ואיפשר לאוטובוס לעקוף את אותו כלי רכב, וכאשר השלים האוטובוס את עקיפת המכשול, פגע האוטובוס במכונית והסב לה נזקים. עוד ציין כי נהג האוטובוס לא עצר על מנת להחליף פרטים, אלא המשיך בנסיעתו, ובהתאם לא היה מנוס מפניה למשרדי הנתבעת 2 על מנת לאתר הפרטים.

התובע טען כי נגרמו לו נזקים בשיעור 6,048 ש"ח, בהם נזק ישיר (3,396 ש"ח) שכ"ט שמאי (652 ש"ח) ונזק לא ממוני (2,000 ש"ח).

הנתבעים טענו מנגד, כי אכן האוטובוס עצר את נסיעתו בשל מכשול בדמות כלי רכב אשר חסמו את נתיב נסיעתו, אולם טענו כי הפגיעה לא הייתה עקב נסיעת האוטובוס ופגיעה במכונית בעצירה מלאה, אלא עקב פגיעת המכונית בעת נסיעתה, באוטובוס כאשר הינו עומד במקומו ללא תנועה, באיזור הגלגל האחורי–שמאלי של האוטובוס.

במסגרת הדיון אשר התקיים בפני, בחרתי לאמץ את גרסת התובע ולדחות את גרסתו של נהג האוטובוס. אציין בתמצית כי מהותית לא יכולתי לקבל את עדות נהג האוטובוס כי הפגיעה הייתה בגלגל השמאלי-אחורי של האוטובוס בעת שהאוטובוס היה ללא תנועה, בשים לב למקום הפגיעה במכונית התובע, בשליש האחורי-שמאלי שלה. מדע שכזה עם הגלגל הינו על גבול הבלתי-אפשרי כאשר האוטובוס עומד ללא תנועה. אוסיף לאמור, כי דברי נהג האוטובוס לגבי התנהלותו לאחר התאונה (לדבריו, חיכה באוטובוס, עם נוסעים, 20 דקות על מנת שיבואו התובע להחליף עמו פרטים) לא היו אמינים בעיניי, כאשר בעדות התובע לא מצאתי סתירות של ממש. עוד אוסיף כי נהג האוטובוס ציין שלא היו לו פרטי התובע, וההודעה על מקרה הביטוח אשר צורפה לכתב ההגנה לא הכילה תאריך, חתימה ולא ברור מתי נערכה או מה הייתה ההודעה אשר נמסרה לסדרן ומה נרשם על ידו בזמן אמת.

בשאלת הנזק, סבורני כי התובע לא הוכיח מלוא נזקיו, מקום שלא הוצגה קבלה המעידה על התשלום, הגם שאישר כי התיקון בוצע, ולאור האמור, מצאתי כי אין זה מוצדק לחייב הנתבעים לפצות במלוא עלות התיקון בצירוף מע"מ כאשר לא הוצגה קבלה, ויכול שעלות התיקון הייתה פחותה מהערכת השמאי. עוד בשאלת הנזק, לא מצאתי הצדקה לחייב בנזק לא ממוני ניכר העולה על מחצית עלות התיקון הנטענת, וראוי להעמיד הפיצוי ברכיב זה, בסך מינורי התואם את נסיבות העניין.

בהתאם מצאתי לחייב הנתבעים לפצות התובע, יחד ולחוד, לפי הרכיבים הבאים: נזק ישיר 3,000 ש"ח, שכ"ט שמאי 652 ש"ח, נזק לא ממוני 500 ש"ח, אגרת המשפט 750 ש"ח ושכ"ט עו"ד 1,000 ש"ח. – סה"כ 5,902 ש"ח.