תא"מ 15290-09-13 דכה נ' אסראף-ברדוגו

לפניי בקשה לפסול עצמי מלשבת בדין בהליך הנוכחי. המדובר בבקשה מוקשית מבחינת עיתוי הגשתה, ובכל מקרה נעדרת עיגון לגופה.

1.ברקע, עד כמה שהדברים דרושים להחלטה כאן: לטענת המבקש, הוא הכיר במסגרת עבודתו בתחום הרכב אדם בשם יובל ברדוגו. בין השניים נוצרו יחסי אמון. ברדוגו ביקש וקיבל מן המבקש הלוואה בסך 20,000 ₪, כנגד שיק מעותד שמשך ברדוגו. בהמשך ביקש ברדוגו הלוואה נוספת בסך 80,000 ₪. המבקש נעתר, וזאת עשה בין היתר על יסוד שיק שלכאורה משכה המשיבה, זוגתו דאז של ברדוגו, וסכומו כסכום ההלוואה. ברדוגו לא השיב את ההלוואות. המבקש הציג את השיקים לפרעון, אך שניהם חוללו. הוא הגיש את השטרות לביצוע, האחד נגד ברדוגו, האחר – מושא ההליך כאן – נגד המשיבה. ברדוגו לא הגיש התנגדות, אך גבייה ממנו לא צלחה שכן הוא נתון כנראה להליכי פשט"ר. המשיבה לעומת זאת הגישה התנגדות בקשר עם ההליך שפתח המבקש נגדה, לגביית סכום השטר בסך 80,000 ₪, שהמבקש טען כי היא שחתמה עליו. תמצית טענתה: החתימה אינה חתימתה והיא זויפה. ברדוגו היה בעלה בעבר, ונכון למועד שבו נמסר השיק התגוררו השניים יחד בניסיון אחרון לשיקום יחסיהם. בדיעבד גילתה המשיבה כי ברדוגו גנב ממנה שיקים ריקים, לרבות השיק הנוכחי, מילאם, זייף את חתימתה ומסרם לאחרים. לא היה לה לטענתה כל קשר לשיק ולא ידיעה על מסירתו.

2.ארבעה דיונים התקיימו לפניי. אחד בהתנגדות (במהלכה ניתנה הרשות להתגונן), שלושה האחרים בתביעה, שפשטה ולבשה צורה בעטיו של המבקש-התובע.

קד"מ אחד התקיים ביום 18.1.15 לאחר הודעת המבקש כי יוותר על מינוי מומחה לבדיקת אותנטיות חתימתה של המשיבה על השיק, ויתמקד בטענה שלפיה המשיבה נתנה לברדוגו הרשאה לחתום על השיק. בישיבה התחוור שהמשיבה אף מודעת לטענתה לקיום חקירה פלילית הנסבה על גניבת השיק וזיופו בידי ברדוגו. כן הבהרתי בדיון כי כיוון שבקשת הביצוע, היא כתב התביעה, נסבה על חתימת המשיבה, לא הרשאתה לחתימה, יידרש תיקון כתב התביעה על מנת שתהיה לה תוחלת.

קד"מ שני התקיים לאחר דחיות ביום 24.12.15. זאת לאחר שהמבקש הודיע על רצונו לתקן את כתב התביעה, באופן שיכלול לא רק טענה להרשאה, אלא גם עילות נזיקיות, הקשורות במתן האפשרות של המשיבה לברדוגו למסור את השיק למבקש. הוריתי על קיום הקד"מ, בניסיון למצות את התיק ולמנוע את הצורך של המבקש בכניסה להוצאות נוספות לשם קימום תביעתו. במהלך הישיבה ציינה המשיבה כי אכן קיים הליך פלילי בעניינו של ברדוגו. לאחר מכן אמורים היו הצדדים להידבר על מנת שהמבקש יוכל לבחון את תוחלת תביעתו. המבקש הודיע כי הוא עומד על תיקון תביעתו, כפי זכותו, והדבר הותר לו, בנתון להוצאות.

קד"מ שלישי ואחרון התקיים ביום 11.7.16. המבקש לא התייצב אף שהוריתי לו לעשות כן. הצעתי בנסיבות לערוך ניסיון נוסף לייתור המחלוקת הפשוטה מחוץ לפרוטוקול. הצדדים נאותו. ברם מיד לאחר פנייתי לב"כ המבקש בבקשי לברר את מצב המגעים שבין הצדדים ולאחר שהתייחסתי בזהירות הנדרשת לגוף התיק, הודיע ב"כ המבקש – על אתר, ובלא התייעצות עם שולחו הנעדר – כי לדעתו הנסמכת בעיקר על אמירות מדיונים קודמים הרי שחרצתי דעה בתיק, והוא "מציע" לי להעביר את ההליך למותב אחר בלא צורך שהוא יגיש בקשה פורמלית ויסקור את כל הטעמים המבססים לשיטתו את הצורך בפסילתי. ביארתי על אתר כי מהלך דיוני כזה אינו קיים ואינו ראוי. ב"כ המבקש עתר אפוא לשהות עד יום 24.7.16 להגשת בקשה סדורה לפסילה. ראיתי לאפשר לו זאת. לאחר שלא באה הודעה עד יום 25.7.16 קבעתי מועד הוכחות ליום 13.11.16. ביום 3.8.16 הגיע הודעת המבקש-התובע: הוא עומד על בקשת הפסילה.

3.ואלו טעמי הפסילה, בתמצית: המבקש מבאר כי אינו מבקש להטיל דופי, אך גורס כי דעתי ננעלה ואינה פתוחה עוד לשינוי ושכנוע בהתאם לראיות שיובאו לפניי. כן נטען כי החלטתי מראש כי התביעה תדחה. זאת הוא למד מארבע אמירות, מחוץ לפרוטוקול ולפרוטוקול, שבמסגרתן הוא התבקש לבחון האם יש מקום לעמוד על תביעתו; עמדה שלשיטתו חזרה על עצמה בכתובים ושלא בכתובים. המבקש מוסיף כי עמדה זו של בית המשפט גרמה לכך שמשא ומתן שקיים המבקש עם המשיבה שיכול היה להביא לפשרה המיטיבה עם המבקש לא צלחה שכן המשיבה חשה "רוח גבית" מבית המשפט. המבקש מוסיף עוד כי גם חיובו בהוצאות בסך 3,000 ₪ בקשר עם בקשתו לתיקון כתב התביעה, הותירו בו תחושת עוול קשה, שכן לדעתו לא היה מקום לפסיקת הוצאות מקום שבו התביעה נפתחה כבקשה לביצוע שטר הנושא את חתימת המשיבה, והמבקש הופתע מכך שהמשיבה טוענת כי לא היא שחתמה. מראית פניה של עשיית הצדק, גורס המבקש, מחייבת את פסילתי, שכן יש למבקש חשש ממשי כי גורל התיק הוחלט מראש.

4.דין הבקשה להדחות מכל וכל. איני נדרש לתגובה, וכך גם ייחסכו מן המבקש הוצאות נוספות. אקדים שלוש הערות מקדמית לדיון לגוף הדברים.

5.ראשית, לדרך הילוכו של המבקש. יש טעם לפגם, שעליו עמדתי עוד בדיון, שבו בעל דין יציע לבית המשפט בבחינת "הצעה ידידותית" לנקוט מהלך פסול ובלתי קיים דיונית של העברת ההליך בעיצומו של דיון למותב אחר, שאם לא כן הוא יידרש לפרט את טעמי הפסילה בבקשה סדורה. גורס הוא שדעת בית המשפט ננעלה עד כדי פסילה, יעתור באורח סדור לפסילה עם היוודע עילת הפסילה.