דנדי נדל"ן בע"מ ואח' נ' סופר ואח'

תביעה לתשלום דמי תווך, בגין שירותי תווך שנתנו התובעים לנתבעים, לשם מכירת ביתם בהרצליה. עיקר המחלוקת בשאלה משפטית בסוגיית "הגורם היעיל".

התביעה הוגשה בסדר דין מהיר וכך התנהל ההליך. נימוקי פסק דין ניתנים בתמצית, בהתאם לתקנה 214טז לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984.

1.אלה, בקיצור, העובדות הדרושות לעניין -

א.הנתבעים שכרו את שירותי התובעים, בבלעדיות, ביום 11.12.2015 (כעולה מהזמנת שירותי תווך – נספח ד' לתביעה). מטרת התווך הייתה מכירת נכס בבעלות הנתבעים ברח' שמעון ויזנטל 8 בהרצליה (להלן: "הנכס"), תמורת ארבעה מיליון ₪. הנתבעים קיבלו זכות לשווקו בבלעדיות עד ליום 18.4.2016.

ב.הנתבעים התחייבו לשלם לתובעים 1% ממחיר המכירה בתוספת מס ערך מוסף.

ג.התובעים ביצעו פעולות שיווק ובין היתר תלו על הבית שלט, ופרסמו את הנכס למכירה.

ד.ביום 6.3.2016 הוצג הנכס לאבי חיים (להלן: "הרוכש"), שאף הוא חתם על הזמנת שירותי תווך עם התובעים.

ה.ביום 14.7.2016 נחתם בין הנתבעים לרוכש הסכם מכר, בתמורה לארבעה מיליון ₪. הרוכש שילם לתובעים את עמלת התווך כפי שהתחייב.

2.אליבא התובעים, על הנתבעים לעמוד בהתחייבותם לשלם את עמלת התווך כמוסכם, אולם הם הציעו לשלם 10,000 ₪ בלבד, לכאורה כ"מתנה", לתובעים. לגרסת התובעים, עמדו בהתחייבותם בהתאם להזמנת התווך, בצעו מלאכתם על הצד הטוב ביותר ואיתרו עבור הנתבעים רוכש שהסכים לשלם להם את התמורה המבוקשת. בסופו של דבר נמכר הנכס לרוכש זה ובמחיר המבוקש.

3.הנתבעים כופרים בחבות. הם מדגישים כי התביעה אינה מלמדת על כל העובדות הסובבות את עסקת המכר. על-פי גרסתם, התובע 3 הציג לרוכש את הנכס, אך לא פרסם את הנכס למכירה בעיתונות. הנתבעים טוענים כי בעת שהתובע 3 הציג לרוכש את הנכס, רעייתו לא הייתה עמו, וממילא הוא לא התעניין ברכישתו. כך, לא נוהל כל מו"מ, בניגוד לטענת התובעים בתביעתם.