תא"מ 10937-08-12 אלדן תחבורה בע"מ נ' חסן ואח'

מונחת בפני תביעה, שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 28.2.11 בצומת בני דרור בין כלי רכב נושא מספר רישוי 77-016-68 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 93-134-51 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

אין מחלוקת, כי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") פגע ברכב התובעת מאחור. המחלוקת בין הצדדים נסובה על הנזק שנגרם לרכב התובעת כתוצאה מהתאונה.

רכב התובעת נבדק כאחד עשר חודשים לאחר התאונה.

הנתבעים ויתרו על זכות חקירת השמאי נותן חוות הדעת, ונמנעו מהצגת חוות דעת שמאי נגדית. לפיכך הנני מתרשמת, כי חוות הדעת לא נסתרה, וכי אין בשיהוי בין מועד התאונה לבין מועד בדיקת רכב התובעת כדי לנתק הקשר הסיבתי בין הנזק המפורט בחוות הדעת לבין התאונה. זאת בפרט מאחר שקיימת הלימה בין מכלול הראיות לבין ממצאי חוות דעת השמאי. מיקומי הנזק המפורטים בחוות דעת השמאי עולים בקנה אחד עם גרסת התובעת לאופן קרות התאונה. מיקומי נזק אלה מתיישבים אף עם טופס ההודעה מטעם נהגת התובעת, אשר מולא בסמיכות למועד התרחשות התאונה. איני מוצאת שיש בעובדה כי נהגת התובעת לא ציינה דבר קיומם של מחזירי אור שבור כדי להפריך האמור. נהגת התובעת העידה באמינות רבה, כי אינה אחראית לתיקון הרכב, כי העבירה הדיווח והטיפול בעניין לקצין הרכב בחברה בו היא מועסקת, וכי אין לה הבנה רבה בתחום המיכני ("אני לא איש טכני", כלשונה). היא אף העידה, כי קצין הרכב הוא שהסב את תשומת ליבה למחזירי האור השבורים ולסכנת הנסיעה עימם.

מיקומי הנזק שבחוות הדעת מטעם התובעת מתיישבים אף עם גרסת הנתבעים. הנתבע 1, אשר עדותו הובאה כתימוכין בגרסת הנתבעים, העיד, כי התאונה התרחשה "פגוש אל פגוש", במילותיו (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 13). הוא אף הודה, כי כתוצאה מהתאונה נפגע גם הפגוש הקדמי ברכבו (שם, שורה 30).

חרף האמור, ונוכח השיהוי הרב בבדיקת רכב התובעת, מצאתי לנכון להעמיד הנזק על סך של 85% מסך הנזקים המפורטים בחוות הדעת, לא כולל נזקי השבתת הרכב, בהיעדר אסמכתא מספקת. לאור האמור, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 3,023 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 12.2.12 ועד ליום התשלום המלא בפועל ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,250 ₪.