כללי
1.בפניי תביעה בסדמ"ר ועניינה לשון הרע. התובע עתר לחייב את הנתבע לפצותו בפיצויים ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965. התביעה, שאומתה בתצהיר התובע, מתייחסת לשלושה אירועים מיום 3.8.2012:
א.הפרסום הראשון נעשה במהלך תפילה בסוכת אבלים בשעות בין הערביים, בבית בשיכון המזרח בראשל"צ, כאשר לפי הנטען הנתבע ניגש אל חברו של התובע - אחד בשם אברהם אבנר – שבאותה עת היה ישוב סביב שולחן עם אנשים נוספים, ואמר לו "לפתע בלי התראה מוקדמת ולעיני כל הציבור", "בקול מתגרה ובתנועות ידיים רבות": "אתה והחבר שלך - משה - אתם דתן ואבירם" (ס' 9 לכתב התביעה). התובע טען, כי "דתן ואבירם הם לפי התורה שני מחרחרי ריב שפגעו בעם בימי משה רבנו. בקרב קהל שומר מצוות מדובר בדברי בלע, בהאשמה חמורה ובעלבון צורב" (ס' 10 לתביעה). נטען כי בהמשך הוסיף הנתבע ואמר על התובע: "אתם שייכים לעדת קורח" (ס' 11 לכתב התביעה). לפי הנטען, "אלו הם דברים קשים במיוחד לאדם דתי, שכן קורח יצא לפי התורה נגד משה רבנו ונענש בכך שנבלע באדמה".
ב.הפרסום השני אירע בהמשך לפרסום הקודם, בעת שהתובע כבר הגיע ונכח במקום. לפי הנטען, הנתבע הגיע ממקום מרוחק אל התובע וחברו אברהם אבנר, והטיח לאוזני כל: "הם דתן ואבירם ושייכים לעדת קורח. הוא הוסיף תנועות ידיים מאיימות וצעק: תסתלקו מפה, אתם דתן ואבירם ומעשיכם כעדת קורח" (ס' 17 לכתב התביעה). לפי הנטען, הדבר נאמר לאוזניי עשרות אנשים והתפילה נעצרה. אף נוצרה מהומה במקום והתובע עמד נכלם (ס' 18 לכתב התביעה).
ג.הפרסום השלישי התרחש ברצף לשני האירועים הנ"ל. לפי הנטען, לאחר שהתפילה הסתיימה, והתובע יצא עם חברו אבנר מסוכת האבלים, הם נתקלו בנתבע שעמד לפי הנטען במרכז התגודדות וקרוב ל- 10 אנשים נוספים. לפי הנטען, הנתבע ניצל את המפגש הנוסף והכפיש את שמו של התובע כאשר אמר פעם נוספת: "אתם קורח ועדתו, תסתלקו מפה" (ס' 21 לכתב התביעה). לפי הנטען, במקום היו עדי ראיה שנחשפו לאמירה זו.
2.הנתבע הכחיש כי פגע בשמו הטוב של התובע, וטען כי כלל לא הזכיר את שם התובע בדברים שאמר במועד האירוע (ס' 8, 10 לכתב ההגנה). לדבריו, התובע הוא בעל "רקורד עשיר בלעורר פרובוקציות, מחלוקות ומריבות במהלך ימי אבל" (ס' 11 לכתב ההגנה). הנתבע ציין כי במהלך התפילה שהתקיימה בסוכת האבלים, התעוררה שאלה אם יש לומר את "תפילת מעין שבע" וכי מנחה התפילה (מר שלום ג'רופי) הורה לחזן שלא לאמרה. לפי הנטען, אחד המתפללים (אבנר אברהם) החל לעורר מהומה בהקשר זה, ואז אמר לו הנתבע "אל לו לעורר מהומה לא לו במהלך תפילה, והתפילה נמשכה כסדרה ללא כל הפרעות" (ר' ב"פתח דבר" בכתב ההגנה). הנתבע הודה כי השתמש בהקשר זה במילים "דתן ואבירם", ואולם הכחיש שהזכיר את שם התובע, וטען כי הדברים נאמרו על מנת "למנוע הפרעה והפסקת התפילה" (ס' 15 לכתב ההגנה). לדבריו, כאשר אברהם אבנר "החל לעורר מהומה בנוגע לאמירת או אי אמירת תפילת מעין שבע, אז הנתבע שלא יכול לסבול את ההפרעה לתפילה ואת הנסיון ליצור מהומה רבה על לא דבר פנה אל אבנר אברהם ואמר לו מספיק עם המחלוקות האלה אתם כמו דתן ואבירם... הדברים נאמרו על מנת למנוע הפרעה והפסקת התפילה מפאת כבודה וכבוד המעמד וכי הדברים לא נאמרו למי מהנוכחים באופן ספציפי" (ס' 15 לכתב ההגנה).
3.הצדדים, אם כן, חלוקים בשאלה העובדתית בדבר תוכנן המדויק של אמירות הנתבע, למי ובאיזה הקשר נאמרו; הם חלוקים גם בשאלת משמעות האמירות, ואם הן עולות כדי "לשון הרע".
4.במישור הדיוני: מטעם התובע הצהירו הוא עצמו, מר אבנר משה, מר יפת אברהם, מר משה עודד וכן זומן והעיד מר יהודה דמארי. בנוסף, הוגשה חוות דעתו של הרב יעקב דיכובסקי, עו"ד, וזאת בקשר עם משמעותם התורנית של הביטויים "דתן ואבירם" וכן "עדת קורח". מטעם הנתבע הצהירו הוא עצמו וכן מר שלום ג'רופי. כל המצהירים נחקרו. המומחה לא זומן להיחקר. להלן אדון בטענות הצדדים כסדרן.
התשתית הראייתית
5.כאמור, טענת התובע נסבה על שלושה פרסומים אשר בהם, לפי הנטען, הנתבע הוציא לשון הרע כנגדו. ייאמר מיד: התובע חזר ותיאר באופן אמין את שלושת האירועים בחקירתו הנגדית. הוא הודה, כי לא נכח ולא שמע את הפרסום הראשון", אלא שקיבל את הדברים מפי ידידו אברהם אבנר (פ' ע' 11 ש' 27). לעומת זאת, נכח בשני הפרסומים האחרים ושמע את הדברים מפי הנתבע. לדבריו: "יש שלושה אירועים של לשון הרע. אחד שלא הייתי, במנחה, וזה נאמר לאבנר [אברהם]. אירוע שני כשנכחתי ושלישי כשיצאנו מבית האבל. אמרתי שהעד [אבנר אברהם] יוכל לבוא ולהעיד על הדברים שקרו כשלא הייתי נוכח" (פ' ע' 15 ש' 1-3). התובע הוסיף ופירט: "היו שלושה אירועים. שניים מהם נכחתי. היו שלושה. באחד מהם לא נכחתי ולשון הרע והגידוף נעשו אפילו שלא בפניי. לא עשיתי לו כלום ולא אמרתי לו כלום. זה הסדר הנכון: האירוע השני נעשה באמצע בתפילה כשאני עומד במרחק אפס מהנתבע, הוא מגיע ממרחק 5 מטר עם הידיים: אתה וחברך דתן ואבירם, אתם שייכים לעדת קורח, מעוררי מחלוקת בישראל. זה האירוע השני. לא עניתי ולא הגבתי וביקשתי מהציבור גם לא להגיב, מפאת כבוד בית האבל והשבת. האירוע השלישי, שבאמת לא צוטט כאירוע גדול, הוא רדף אחרינו בהולכנו הביתה. הלכנו הביתה ברגל לכיוון הבית, והנתבע רודף אחרינו: אתם דתן ואבירם, תסתלקו מפה, תלכו לעזאזל, לא רוצה לראות אתכם" (פ' ע' 15 ש' 18-26).
6.עדות התובע הותירה רושם אמין, מחמת ששמרה על רצף ועקביות והתיאור בה היה מפורט וצבעוני. היא אף נתמכת בעדויות של שני עדים שנכחו במקום, ושמעו את הנתבע: עדותו של מר אברהם אבנר, ועדותו של מר משה עודד.
7.עדותו של מר אברהם אבנר – מדובר בחברו של התובע שנכח במקום ושמע את הדברים, ויש בה כדי לתמוך בגרסת התביעה. בתצהיר העדות הראשית תיאר כי האירוע התרחש ביום 3.8.12, בערב שבת, בבית אבלים ברח' עזרא 30 בראשל"צ (ס' 4 לתצהירו). לדבריו: "במהלך התפילה, בשעות בין הערביים, הנתבע ניגש אליי לשולחן שבו ישבתי עם אנשים נוספים, כשהוא ממש מגיע מקצה אחר של הסוכה, ואמר לי לפתע, בלי התראה מוקדמת ולעיני כל הציבור שישב לידי, בקול מתגרה ובתנועות ידיים רבות: אתה והחבר שלך – משה – אתם דתן ואבירם" (ס' 12 לתצהירו). "אסביר כי דתן ואבירם הם לפי התורה שני מחרחרי ריב שפגעו בעם בימי משה רבנו" (ס' 13 לתצהירו). ובהמשך: "מיד לאחר מכן הוא [הנתבע] אמר: אתם שייכים לעדת קורח. אלו הם דברים קשים במיוחד לאדם דתי שכן קורח יצא לפי התורה נגד משה רבנו ונענש בכך שנבלע באדמה. הנתבע, באמת בלי שעשיתי לו דבר קודם לכן ובלי שבכלל פניתי אליו, הציג אותו ואת משה קובייסי לעיני כל כמחרחרי ריב וכאנשים רשעים המתנגדים לדת משה וישראל" (ס' 14-15 לתצהירו).
8.מר אבנר תיאר גם את שני האירועים הנוספים: לדבריו, לקראת סיום התפילה, כאשר התובע כבר נכח במקום לידו, "שוב הגיע הנתבע במיוחד ממקום רחוק אל שנינו והטיח בנו: הם דתן ואבירם ושייכים לעדת קורח. הוא הוסיף תנועות ידיים מאיימות וצעק: הסתלקו מפה, אתם דתן ואבירם ומעשיכם כעדת קורח" (ס' 20 לתצהיר). מר אבנר תיאר כי נוצרה מהומה במקום "ואנו עמדנו נכלמים" (ס' 21 לתצהירו). ולבסוף, כאשר התובע ומר אבנר יצאו החוצה במטרה ללכת לבתיהם, "נתקלנו שוב, מחוץ לסוכת האבלים, בנתבע שעמד במרכז התגודדות סביבנו... ניצל את המפגש והמשיך להכפיש כשמסביבו עוד עשרה אנשים: אתם קורח ועדתו, תסתלקו מפה, במקום היו עוד עדי ראיה שנחשפו לדברים" (ס' 23 לתצהיר).
9.מר אבנר נחקר על תצהירו וחזר בעקביות על דבריו בחקירתו הנגדית. הוא אישר בבטחון שהנתבע אמר לו: "אתה והחבר שלי משה אתם דתן ואבירם" (פ' ע' 25 ש' 24-25: "כן, בוודאות גמורה"). מר אבנר סיפר כי ישבו אנשים לידו, וכי כ-70 אנשים היו בסוכת האבלים (פ' ע' 25 ש' 27). לדבריו, היה המום כאשר הנתבע פנה אליו (פ' ע' 26 ש' 4). הוא הבין את האמירה כהכפשה: "דתן ואבירם שני אנשים שכשראו את משה רבנו הורג את המצרי, הלכו להלשין לפרעה על זה שמשה הרג את המצרי וקבר אותו בחול" (פ' ע' 26 ש' 6-7). מר אבנר אישר, שכאשר מפנים לקורח ועדתו מבטאים עניין של מחלוקת (פ' ע' 26 ש' 26-27 וכן ע' 27 ש' 11-13) ואולם לדבריו אין מדובר בהפניה למחלוקת בעלת גוון עניני, שכן מדובר בביטוי גנאי שתאר אותו ואת התובע כ"מחרחרי ריב" (פ' ע' 28 ש' 24; ע' 29 ש' 4 וכן ש' 16-17). הוא ראה בכך "משהו מעבר לקנטרנות" (פ' ע' 31 ש' 6-5).
10.מר אבנר העיד כי הנתבע צרח את הדברים בקול רם כאשר המתפללים שומעים (פ' ע' 27 ש' 20-21). מדובר בכ-70 מתפללים (פ' ע' 28 ש' 15-16). הוא חזר והדגיש שבמילים "חבר שלך" התכוון אליו ואל התובע (פ' ע' 27 ש' 32 וכן ע' 28 ש' 6-9). הנתבע פנה לשניהם, לתובע ולמר אבנר, כאשר עמדו מחוץ לסוכת האבלים, ופועם נוספת צעק: "אתם דתן ואבירם, אתם עדת קורח" (פ' ע' 31 ש' 5-4). מר אברהם חזר וציין כי הנתבע עשה שימוש בשני הביטויים: גם דתן ואבירם, וגם עדת קורח (למשל, פ' ע' 28 ש' 12-13).
11.כאמור, תמיכה נוספת לגרסת התביעה מופיעה בעדותו של העד משה עודד. עד זה העיד שישב ליד אברהם אבנר סביב אותו שולחן (פ' ע' 32 ש' 25). לדבריו, הנתבע אמר כך: "אתה והחבר שלך – דתן ואבירם. באומרו החבר שלך היה ברור שהוא מתכוון למשה קובייסי" (ס' 9 לתצהירו). ובהמשך: "מיד לאחר מכן הוא אמר: אתם שייכים לעדת קורח. אלו הם דברים קשים במיוחד לאדם דתי. מהדברים היה ברור שהנתבע מייחס למשה ואבנר את היותם מחרחרי ריב ואת היותם אנשים רשעים המתנגדים לדת משה וישראל" (ס' 10-11 לתצהירו). בחקירתו חזר והעיד כי הנתבע ציין את שני הדברים: "אתם דתן ואבירם" וכן "אתם מעדת קורח" (פ' ע' 33 ש' 7-8). הוא חזר והדגיש כי היה ברור שמדובר בחבר של אבנר, משה, הוא התובע (פ' ע' 33 ש' 9-10). וכן בהמשך: "ש. איך אתה יודע שהוא התכוון למשה? ת. זה אחד כזה שאני יודע, שהייתי שם" (פ' ע' 33 ש' 19-10). מר עודד העיד ששמע את הדברים באוזניו וכי הוא הבין בבירור שהכוונה היתה אל התובע (פ' ע' 33 ש' 29-32). הוא הדגיש ואישר בעקביות: "הוא אמר שאלה שני אלה דתן ואבירם" (פ' ע' 34 ש' 18). מר עודד שמע את האמירות פעמיים, פעם אחת בהעדר התובע, ופעם שניה בנוכחות התובע (פ' ע' 33 ש' 26-25 וע' 34 ש' 16-15). בפעם השניה, הנתבע אמר כלפי התובע ומר אבנר, "שאלה שני אלה דתן ואבירם" (פ' ע' 34 ש' 19-18).