תא"ח 7023-09-17 נריה - אגודה שיתופית חקלאית להתישבות קהילתית בע"מ נ' נתיב החסד - סופר חסד בע"מ

א. כללי

1. לפניי תביעה לפינוי מושכר, שהוגשה בהתאם לפרק טז4 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: תקנות סדר הדין האזרחי).

   ב. רקע עובדתי וטענות הצדדים

2. התובעת היא בעלת זכויות במקרקעין מושא התביעה. הנתבעת שכרה את המקרקעין מן התובעת החל משנת 2007 מכוח שני הסכמי שכירות עוקבים, שתקופת השכירות בכל אחד מהם הייתה חמש שנים (נספחים 2-1 לכתב התביעה). מטרת השכירות הייתה ניהול והפעלה של צרכנייה, המשרתת את תושבי היישוב נריה.

3. תקופת השכירות מכוח ההסכם האחרון בין הצדדים הסתיימה ביום 26.8.16. מן הראיות עולה כי לקראת תום התקופה, ובהמשך לשיחה בעניין, שלחה התובעת לנתבעת הודעה בדבר הארכת התקופה בשלושה חודשים (ראו עדות מזכיר התובעת בעמוד 9 לפרוטוקול שורות 11-4 והודעתו מיום 10.8.16, מוצג ת/1; עדות יושב ראש מזכירות התובעת בעמוד 2 לפרוטוקול שורה 24). כמו כן במהלך תקופת ההארכה ואף לאחריה התנהלו בין הצדדים מגעים לשם המשך ההתקשרות ביניהם (ראו למשל את התכתובת שצורפה כנספח א לכתב ההגנה).

4. אין מחלוקת כי במסגרת מגעים אלה הציגה התובעת לנתבעת טיוטת הסכם שהוגדר כ"נספח להסכם השכירות [הקודם]", וכי טיוטה זו נידונה בפגישה שהתקיימה בין מזכיר התובעת לבין מנהל הנתבעת ובעל מניותיה מר שמואל אטיאס (להלן: מר אטיאס; הטיוטה צורפה כנספח ג לכתב ההגנה; וראו סעיפים 23-20 לתצהיר מר אטיאס ועדותו בעמוד 1 לפרוטוקול שורות 20-19, וכן עדות מזכיר התובעת בעמוד 6 לפרוטוקול שורות 22-19). בטיוטת ההסכם צוין כי תקופת השכירות תוארך, וכן נכללו בה התחייבויות שונות של הנתבעת כלפי התובעת, וביניהן ביצוע עבודות שיפוץ במושכר כמפורט בטיוטה וכן צירופה של הצרכנייה הפועלת במושכר לרשת "נתיב החסד" של הנתבעת (סעיף 3(א) לטיוטה). עם זאת, בטיוטה נותרו ריקים החלקים המתייחסים למשך תקופת השכירות, לגובה דמי השכירות, וכן למועדי ביצוע עבודות השיפוץ על ידי הנתבעת.

5. הצדדים מסכימים כי בסופו של יום הם לא חתמו על אותה טיוטת הסכם, וגם לא נחתם ביניהם הסכם כלשהו בנוסח אחר. המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא האם במהלך הפגישה שבה נידונה הטיוטה, התגבש בין מזכיר התובעת שייצג את התובעת ובין מר אטיאס שייצג את הנתבעת, הסכם מחייב בעל פה בין התובעת לנתבעת, להארכת תקופת השכירות למשך חמש שנים נוספות.

   התובעת טוענת כי בפגישה, שהתקיימה בחודש ינואר 2017 (ראו עמוד 6 לפרוטוקול שורות 19 ו-31), הציג מר אטיאס שורה של הסתייגויות ביחס לנוסח הטיוטה והתחייבויות הנתבעת שנכללו בה, וכי הפגישה הסתיימה בלא הבנות קונקרטיות בנוגע להסתייגויות וודאי שבלא הסכם כולל מחייב. התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעת המשיכה לשהות במושכר כחודש וחצי נוספים, עד שביום 16.3.17 הודיעה לה התובעת כי "לאחר תהליך ארוך של מו"מ ולאחר בדיקות רבות... החליטה הנהלת היישוב נריה להביא את החוזה איתכם לידי סיום...", וביקשה לתאם מועד לתום פעילות הנתבעת במושכר (נספח 3 לכתב התביעה). הנתבעת לא התייחסה לבקשה, ובחלוף מספר ימים הודיעה לה התובעת כי עליה לפנות את המושכר עד ליום 1.5.17, שהם 45 ימים מן ההודעה הראשונה (נספח 4 לכתב התביעה). הנתבעת לא פינתה את המושכר במועד, ותכתובות בין באי כוח הצדדים לא הביאו להסכמה, ולפיכך הגישה התובעת את התביעה לפינוי מושכר שכאן.

   מנגד, הנתבעת טוענת בכתב הגנתה כי עוד בשלב קודם היא הסכימה להתחייבויות שנכללו בטיוטת ההסכם בדבר שיפוץ המושכר, וכי ההתחייבות היחידה שנותרה במחלוקת הייתה זו הנוגעת לצירופה של הצרכנייה לרשת שמפעילה הנתבעת. לטענת הנתבעת, סוכם שהתובעת תחזור בה מדרישה זו, ומנגד הנתבעת התחייבה כי מחירי המוצרים שיימכרו בצרכניה יהיו זהים למחירי המוצרים באותה רשת, למעט הפירות והירקות. הנתבעת טוענת כי נוסח הטיוטה שהביא עמו מזכיר התובעת לפגישה עם מר אטיאס לא תאם הסכמה זו, והמזכיר סירב לערוך את השינויים המוסכמים בכתב יד, ועל כן הוסכם כי הוא יערוך את השינויים על גבי מחשבי משרדו וישלח את ההסכם הסופי והחתום אל הנתבעת תוך ימים ספורים. לטענת הנתבעת, בפועל לא נתקבל אצלה ההסכם החתום, לא כעבור ימים ספורים ולא בכלל, ובינתיים היא המשיכה לשהות במושכר עד שלפתע נדרשה לפנותו (סעיפים 26-19 לכתב ההגנה).

   ג. ההליך

6. ההליך הוגש כאמור כתביעה לפינוי מושכר, ובהתאם לתקנה 215ט לתקנות סדר הדין האזרחי הגישו הצדדים תצהירים יחד עם כתבי טענותיהם: מטעם התובעת הוגש תצהירו של מזכירהּ, ואילו מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אטיאס.