תא"ח 61789-07-14 שמע נ' סוירסקי

תביעה לפינוי הנתבע מהמושכר שבבעלות התובעת.

בין הצדדים נכרת חוזה שכירות בלתי מוגנת (להלן: חוזה השכירות), לפיו הושכרה דירת התובעת לנתבע לתקופה שבין 1.8.2013 עד 31.7.2014 (להלן: תקופת השכירות או התקופה), כאשר ניתנה לנתבע אופציה להאריך את תקופת השכירות לשנה נוספת, בכפוף למתן הודעה בכתב על כך לתובעת עד 90 ימים לפני תום התקופה.

הצדדים חלוקים ביניהם בשאלות מתן ומועד ההודעה כאמור.

בכתב התביעה נטען כי הנתבע לא הודיע לתובעת על מימוש האופציה. יתרה מכך, הנתבע שוחח עם התובעת במהלך חודש אפריל 2014 והודיע לה על כוונתו לעזוב את המושכר היות ומתעתד הוא לרכוש דירה אחרת, אך ביום 17.6.2014 הנתבע הודיע לתובעת כי נושא רכישת הדירה ירד מהפרק ובכוונתו לממש את האופציה. בתגובה לכך, התובעת הודיעה לנתבע כי משלא הודיע על לה על מימוש האופציה במועד ומשהודיע בחודש אפריל 2014 על כוונתו לרכוש דירה, הרי שתכננה היא לחזור לדירתה. ביום 19.6.2014 התובעת דרשה מהנתבע לפנות את הדירה. בתגובה לכך, וביום 20.7.2014 הנתבע הודיע כי אין בכוונתו לפנות את המושכר וטען, כי ביום 28.3.2014 הודיע הוא לתובעת, בכתב, על כוונתו לממש את האופציה. לא זו אף זו, במהלך חודש אפריל 2014 הנתבע הודיע לתובעת על רצונו לרכוש דירה אחרת וביקש לקבל את עמדתה לביטול הסכם השכירות בתקופה הנוספת לפני תומה במידה וימצא דירה לרכישה, והתובעת הודיעה כי לא תתנגד לכך. אלא, שהנתבע לא מצא דירה לרכישה. לכן, ובהתאם להודעתו מיום 28.3.2014, מועד פינוי הדירה יהיה ביום 31.7.2015, התום תקופת השכירות נשוא האופציה.

טענת הנתבע בדבר מתן הודעתו בכתב ביום 28.3.2014 על מימוש האופציה לא הוכחה כדבעי. מדובר במסמך שלא ניתן ללמוד מתוכנו על מועד קבלתו בידי התובעת. זאת ועוד, התאריך שבראש המכתב אינו מלמד, מניה וביה, על מועד עריכתו בפועל, ובוודאי אינו מלמד על מועד קבלתו בידי התובעת. מחומר הראיות, ברי כי מכתב זה אוזכר לראשונה במכתב בא כוח הנתבע מיום 20.7.2014 שנשלח בתגובה למכתב בא כוח התובעת מיום 19.6.2014.

בהקשר זה אוסיף ואציין, כי עדותה של התובעת, לפיה היא ידעה לראשונה על קיומה של ההודעה הנחזית להיות מיום 28.3.2014 אך ורק ביום 20.7.2014, יצרה עלי רושם אמין ומהימן ביותר. עדות התובעת בהקשר זה אף מתיישבת עם העובדה כי הנתבע לא קיים את מלוא התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 6.א.1 ו- 6.א.2 להסכם השכירות, הנדרשים למימוש האופציה, ובין היתר, החתימה על נספח א' לחוזה השכירות. משלא מילא הנתבע אחר מלוא התנאים הקבועים בהסכם למימוש האופציה, פשיטא כי הנתבע לא ביקש לממש את תקופת האופציה.

זאת ועוד, טענת הנתבע, כי התובעת הודיעה לו כי לא תתנגד לביטול האופציה בטרם תום תקופתה באם ימצא דירה אחרת לרכישה, משוללת כל היגיון מסחרי ושכל ישר בנסיבות דנן. שכן, בענייננו מוסכם, הן על התובעת והן על הנתבע, כי התובעת הייתה מעוניינת לחזור לדירתה משהדירה השכורה על ידה עמדה להימכר והיה עליה לפנותה, וכי הנתבע היה מעוניין ברכישת דירה אחרת. בנסיבות, ברי כי התובעת לא הייתה חושפת את עצמה לסיכון בו תימצא מחוץ לדירה השכורה על ידה וגם מחוץ לדירתה אם הנתבע לא ימצא דירה לרכישה, ולא הייתה חושפת את עצמה לסיכון בו תמצא את עצמה שוכרת דירה אחרת ובד בבד תסכים לכך, כי הנתבע יבטל את האופציה בטרם תום התקופה הנוספת.

בענייננו, דומה כי בין החודשים פברואר עד אפריל 2014 שני הצדדים לא היו בטוחים לעתידם בשנת השכירות הנוספת; התובעת הייתה תלויה באפשרות מכירת הדירה השכורה על ידה, והנתבע היה תלוי באפשרות מציאת דירה אחרת לרכישה (ראו עמ' 3 לפרוטוקול ש' 19, עמ' 4 ש' 23-24, עמ' 11 ש' 10-11 וש' 20-21). בינתיים הזמן חלף, והנתבע לא שלח הודעה על מימוש האופציה, לא בכתב ולא בעל פה. הנתבע אף ידע על כוונת התובעת לחזור לדירתה. רק בחודש יוני 2014 הנתבע הודיע לתובעת כי נושא מכירת הדירה ירד מהפרק, וכי בכוונתו לממש את האופציה. או אז, התובעת הודיעה לנתבע כי משלא קיבלה ממנו הודעה קודם לכן על מימוש האופציה ולנוכח הודעתו הקודמת על כוונתו לרכוש דירה אחרת, לא תוכל להסכים בדיעבד למימוש האופציה משתכננה היא לחזור לדירתה.

הנתבע סרב לפנות את הדירה. משראתה התובעת כי אין בכוונת הנתבע לפנות את הדירה, ביקשה היא, בחודש יולי 2014, להחתימו על הסכם בדבר הארכת תקופת השכירות, בטרם תשכור דירה אחרת, אך הנתבע סירב לחתום. טענת הנתבע בדבר דרישתו לעכב את חתימתו ביומיים עד שיתייעץ עם בא כוחו, אינה מקימה לו כל עילת הגנה. הנתבע איחר חודשים עד שהודיע לתובעת על כוונתו לממש את האופציה, וכל עיכוב נוסף בחתימת הסכם ההארכה היה מותיר את התובעת בסיכון כלכלי, לפיו הייתה שוכרת דירה אחרת מבלי שתהיה בידה כל בטוחה לכך, כי הנתבע ממשיך לשכור את דירתה לעוד שנה נוספת.