1.לפני בקשה חוזרת למתן פסק דין בהעדר הגנה.
2.בהתאם להלכה הפסוקה: "כל עוד לא ניתן פסק דין מחוסר הגנה, רשאי הנתבע להגיש כתב הגנה אפילו עבר המועד ודינו כדין הנתבע שהגיש הגנתו בזמן". הלכה זו, מהווה סייג לכלל הקבוע בתקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ''ד- 1984 (להלן "התקנות"). 'הגבול העליון', אשר לאחריו לא ניתן להתחשב בכתב הגנה שהוגש באיחור, הוא מועד הדיון בבקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה, קרי: המועד בו הגיעה הבקשה למתן פסק דין לעיונו של השופט, ולא מועד הגשת הבקשה (ראו: ע"א 392/89, 410/85 עינצ'י נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל פ"ד מד(4) 4 (1990) (להלן "עניין עינצ'י"); וראו גם למשל: ע"א 10152/07 פדידה נ' רפאלי (15.12.10); ע"א 519/82 פ"ש ת"א נ. נחושתן פ"ד לט(3) 240 (1985); ע"א 6265/04 כסיף נ. רובין פ"ד נט (3) 913 (2004); ת.א. (מחוזי חיפה) 60287-11-14 החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה בע''מ נ' נתיבי ישראל החברה הלאומית לתשתיות תחבורה בע''מ (27.01.15); ת.א. (מחוזי מרכז) 4130-05-08 ברוך נ. LTD 12-12 (05.07.09); י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית – 1995, עמוד 260).
3.ומן הכלל אל הפרט:
-ביום 22.10.17 הוגשה לפני תביעה זו לפינוי נכס, הנמצא בבנין ברחוב תל אביב 11, חיפה (להלן "הנכס").
- ביום 29.10.17 הומצא כתב התביעה לנתבעת (וראו גם: הודאת הנתבעת בבקשתה לארכה).
- ביום 22.11.17 הגישה הנתבעת בקשה למתן ארכה בת 90 יום להגשת כתב הגנה.
- ביום 23.11.17 ניתנה לנתבעת ארכה בת 45 יום להגשת כתב הגנה, קרי: היה עליה להגיש את כתב ההגנה עד ליום 12.1.18, ובשים לב לכך שמדובר ביום ו' – עד ליום 14.1.18 (וראו גם: סעיף 10 (א) לחוק הפרשנות התמ"א-1981; ע"א 7193/13 ש.א. פתרונות בע"מ נ' ברנע (22.9.14)).
- ביום 15.01.18 הגישה התובעת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.
- ביום 23.01.18 הוגש כתב ההגנה.
-ביום 23.01.18 ניתנה ההחלטה לפיה משהוגש כתב הגנה - הבקשה נמחקת; והצדדים זומנו לישיבת מקדמית ביום 20.02.18. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור, במסגרתה הלינה התובעת גם על אי מתן החלטה בבקשה חוזרת למתן פסק דין מיום 23.1.18, אשר הובאה לפני יחד עם הבר"ע. בהתאם להחלטה כב' השופטת ב. טאובר מיום 11.02.18, התיק חזר על מנת לשקול מתן החלטה מנומקת בבקשה החוזרת לאחר קבלת תגובת הנתבעת. משכך, בו ביום ניתנה הוריה על מתן תשובות הצדדים לבקשה על פי התקנות.
-הנתבעת לא הגיבה לבקשה החוזרת, במועד או בכלל, למרות שעל פניו, בוצעה המצאה ביום 13.2.18. בהקשר זה לא נעלם מעיני כי ההמצאה לא בוצעה לכתובת הנכס מושא התביעה או הכתובת הנוספת המופיעה בכתב התביעה (ובבקשות), אלא לרחוב אלנבי 69, חיפה. ברם, לכתובת זו הומצא כתב התביעה והנתבעת הודתה בכך בבקשת הארכה.
4.צא ולמד: במועד בו הובאה הבקשה לעיון ודיון בה – 23.01.18 - הוא המועד הקובע, כבר היה בתיק כתב הגנה. משכך, לא הייתה לתובעת זכות קנויה לקבלת פסק דין בהעדר. זאת מעבר לעובדה שבכל מקרה סמכות בית המשפט ליתן פסק דין בהעדר הגנה היא סמכות שבשיקול דעת.
5.יתירה מכך. מצינו כי על פי ההחלטה מיום 23.11.17 ניתנת לנתבע ארכה. על כן, המדובר לכל היותר בעיכוב של ימים ספורים, בגינו היה מקום ליתן ארכה עד מועד הגשת כתב ההגנה בפועל. שקילת מכלול השיקולים והאינטרסים ה'מתגוששים בזירה', במקרה זה, לרבות זכות הגישה לערכאות, יעילות ההליך השיפוטי ועקרון סופיות הדיון, והפעלת הסמכות באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות, תומכים במתן ארכה קצרה זו במקרה דא (וראו גם: רע"א 8743/01 אריעד מבנים נ' אבי את אריק הנדסה פ"ד נו(4)61 (2002); ע"א 6265/04 כסיף נ. רובין פ"ד נט (3) 913 (2004)).
6.אין בפסקי הדין אותם מצטטת התובעת בבקשתה, כדי לסטות מההלכה שנקבעה בעניין עינצ'י. היפוכם של הדברים הוא הנכון.
ב-ע"א 1782/06 , ע"א 8991/06 משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.08) חזר בית המשפט וקבע כי יש להמנע מיישום נוקשה ודווקני של כללים פרוצדוראליים; וכי ההלכה מורה כי לא יינתן פסק-דין בהעדר הגנה אם הוגש כתב הגנה לפני שהוגשה בקשה לקבלת פסק-דין או לפני שעיין בבקשה זו בית המשפט. עצם העובדה שיישום ההלכה שנקבעה בעניין עינצ'י, במקרה דשם, על נסיבותיו הספציפיות, הוביל למסקנה כי כתב ההגנה לא הוגש עד למועד הקובע, אין בו כדי לשנות הלכה זו. מה עוד שבית המשפט הוסיף והדגיש כי יתכנו מקרים בהם למרות שכתב ההגנה הוגש לאחר המועד הקובע, כאמור, יהיה מקום ליתן ארכה, תוך איזון האינטרסים ה'מתגוששים בזירה' בפסיקת הוצאות. אלא שמצא שבנסיבות הספציפיות שלפניו, נוכח מחדליה החוזרים ונשנים של המערערת מהלך שנים, אין מקום לכך:
"אכן, מן הראוי שלא להיצמד לאמות מידה פורמאליות בלבד ויש להשאיר בידי בית המשפט שיקול דעת במקרים בהם מכלול הנסיבות מחייב גמישות של כללי הפרוצדורה האזרחית. בהתאם, אין זה מן הנמנע כי במקרים המתאימים לא ניתן יהיה להתעלם מכתב הגנה שהוגש לאחר שניתנה ההחלטה לאפשר לנתבע להגיב על בקשה למתן פסק דין בשל אי הגשת כתב הגנה במועד, אף מבלי שבית המשפט קיבל את נימוקי האיחור. כך למשל, מקום בו מדובר באיחור קצר, אשר ברור על פניו כי אינו נגוע בזלזול בהליך השיפוטי. במקרה זה, התרופה המתאימה תימצא בהטלת הוצאות לחובת הנתבע בגין האיחור. ואולם בעניינו, כאמור, המערערת חצתה זה מכבר את קו הגבול שבין איחור הנובע מתקלה שנעשתה בתום לב לבחן זלזול של ממש בהליך המשפטי. במקרה מעין זה, אין כל סיבה להימנע מהקביעה כי מועד החלטתו של הרשם אזר ז"ל ביום 1.3.04 מהווה "מועד הדיון", אשר הן בהתאם לענין עינצ'י האמור והן בהתאם להלכה אשר נקבעה ב- ע"א 519/82 פקיד השומה ת"א 4 נ' ישראל נחושתן פ"ד לט(3) 240 , מהווה את "הנקודה הגיאומטרית" אשר לאחריה לא ניתן להתחשב בכתב ההגנה שהוגש באיחור.".
בעניננו שאני. כתב ההגנה הוגש על ידי הנתבעת, באיחור קצר, בן ימים ספורים, ובטרם ה'נקודה הגיאומטרית'. בנסיבות אלה, אין לאמר כי מדובר בזלזול של ממש בהליך המשפטי.