ת"ת 7396-07-14 סלקום ישראל בע"מ נ' טלמור תעשיות בע"מ

א/ין חולק בין הצדדים כי הנתבע שרכש מאת התובעת מכשירי טלפון סלולריים וחבילות שימוש בשיחות, לא שילם בגינן, כמפורט בכתב התביעה. בנסיבות אלה הגישה התובעת תובענה על סכום קצוב בלשכת ההוצל"פ בפתח תקווה. האזהרה נשלחה אל התובע ביום 13/5/13. למרות האמור הגיש הנתבע התנגדות ובקשה להארכת מועד רק ביום 12/6/14.

המועד להגשת התנגדות לתובענה על סכום קצוב קבוע בחיקוק (סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967). בנסיבות אלה כדי שתינתן ארכה להגשת התנגדות נדרשים טעמים מיוחדים, כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (הוראה דומה מצויה בתקנה 128 לתקנות ההוצאה לפועל). לעניין זה ההקפדה צריך שתהיה הקפדה יתרה (ע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904 וההפניות שם).

אכן קיימת הגמשה מסויימת בפסיקה ומתן משקל שונה ל"טעם המיוחד" הנדרש בהתאם לטיב ההליך (פס"ד קסט לעיל), באופן שבתי המשפט לוקחים בחשבון את סיבת הטעות, מידת הזלזול בבית המשפט או בחובה כבעל דין (ע"א 8547/96 אלימלך נ' מנהל מס שבח מקרקעין, ניתן ביום 10/3/99; בש"א 6708/00 אהרון נ' אהרון, פ"ד נד(4) 702) ואף מתן משקל לסיכויי ההליך העיקרי (רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי. ניתן ביום 3/1/13). ואולם, ואולם, עדיין נותר הנטל על המבקש להצדיק הארכת המועד.

בית המשפט בוחן את נימוקי המבקש תוך התחשבות במידת האיחור ונסיבותיו ומידת הפגיעה בהסתמכות של הצד שכנגד, כמו גם שיקולי סופיות הדיון, יעילותו, התנהגות הצדדים ותום ליבם וכן סיכויי ההליך (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטארפלסט תעשיות 1967 בע"מ. ניתן ביום 21/4/15).

במקרה זה לא ניתן כל נימוק שהוא שיש בו להצדיק הארכת המועד. מנהל הנתבעת מפרט בתצהיר התומך בבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות כי עורך דין מטעם התובעת, מולו התנהל משא ומתן ממושך להסדרת החוב התפטר, וכי הנתבעת גילתה לאחר מכן שנותרה עם עיקולים על כלי רכב שבבעלותה.

לא הובהר מה הקשר בין התפטרות אותו עורך דין של התובעת למו"מ בין הצדדים. לא הובהר האם יש קשר בין המועד שבו התפטר עורך הדין לבין אי הגשת התנגדות במועד בו בוצעה ההמצאה.

יתר על כן, הנתבע עצמו מאשר בתצהירו כי השתהה בהגשת ההתנגדות לצורך קבלת ייעוץ משפטי ואולם, לא ניתן כל הסבר מדוע השתהה תקופה כה ארוכה של שנה וחודש.

עוד הפנתה ב"כ התובעת שמנהל הנתבעת הגיש ביולי 2013 בקשה לעורך שוורץ מטעם התובעת להסכים להגיש את ההתנגדות בשבועיים (מסומן ת/1), ולמרות שזו ניתנה לא הוגשה באותו שלב ההתנגדות אלא לאחר כשנה.

בנסיבות אלה לא עומד בפניי כל נימוק, לא כל שכן נימוק שיש בו "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשת ההתנגדות, הנדרש לצורך מתן הארכה.

בצד האמור, לאור מגמת הפסיקה כפי שתוארה לעיל מצאתי להתייחס גם לסיכויי ההליך לגופו. בחינתם של אלה מורה כי אין בהם גם משום הצדקה להורות במקרה זה על הארכת מועד להגשת התנגדות.

מדובר בעסקת מכשירים ושימוש שנעשתה עוד בשנת 2007. גם אם מתקבלת גירסת מנהל הנתבעת כי ביקש לבטל את העסקה, הרי שנעשו נסיונות מרובים של הצדדים להגיע להסכמות ואלה לא צלחו. מנהל הנתבעת עצמו טוען כי נענה אף בידי לשכת מנכ"ל סלקום.

בהתחשב בשלב הראשוני של הדיון המשפטי, אעיר כי בהתאם לנתונים שהובאו בפניי הוראת קבע שנתנה המבקשת למשיבה לצורך חיוב חזרה בהעדר הרשאה. יש בכך כדי לסתור טענה לביטול חוזה.

זאת ועוד, גם לגבי מהות החיוב, יש לשים לב כי התובעת חייבה את הנתבעת בגין חיובים שונים שלא נכללו במסגרת החבילה עליה הוסכם בין הצדדים (ראו עותק ההסכמות בין הצדדים בנספח א2 להתנגדות). כך לדוגמה לגבי שיחות לחו"ל, עליהן היתה צריכה הנתבעת לשלם בנפרד וזאת ככל הנראה בעלויות גבוהות שלא שוקללו בעת החתימה על ההסכם בין הצדדים. המסקנה העולה היא שאין מדובר במקרה זה בבקשה לביטול החוזה על-פי דין או בקשה לביטול החוזה בשל הפרה נטענת מצידה של התובעת, אלא בקשה לביטול החוזה בשל חוסר כדאיות כלכלית מצד הנתבעת לאור מהות החוזה מצד אחד ואופי שימושיה מן הצד השני.

בחינת טעמי ההתנגדות המפורטים בתצהיר התומך בבקשה מעלים כי מדובר בטענות כלליות שאינן מפורטות. מנהל הנתבעת טען כי בתוך 7 ימים מיום כריתת ההסכם בין הצדדים התברר כי המכשירים שקיבל 'תקולים'. מעבר לכך שמדובר בטענה בעלמא ולא הובאה בעניין זה ולו ראשית ראייה, הרי שככל שאכן רצה לעמוד על קיום החוזה, ממילא היתה מחוייבת התובעת להחליף המכשירים או לתקנם. אלא שלא נטען על נסיון פנייה אל התובעת להחלפת המכשירים ה'תקולים' שסורב.

יתרה מזאת, גם הטענה לגבי אי התאמת החשבוניות להסכם נטענה בעלמא ומבלי לפרט מהי אי ההתאמה, שלא היה ניתן לתקנה באופן שהצדיק דרישה לביטול של החוזה והפסקת התשלום מכוח החוזה באופן חד צדדי.