ת"ת
בית משפט השלום טבריה
|
24495-11-15
01/12/2015
|
בפני הרשם בכיר:
מוהנד חליאלה
|
| - נגד - |
תובעים:
בנק הפועלים בע"מ
|
נתבעים:
אלכסנדר קרסין
|
| החלטה |
מונחת לפני התנגדות לביצוע תביעה בסכום קצוב.
בכתב התביעה נטען כי הנתבע פתח חשבון אצל התובע, וכן על בקשות להלוואות, הנתבע פיגר בתשלומי ההלוואות, ומשך כספים מהחשבון כך שנותר חייב לתובע סך של 44,916 ₪ נכון ליום 03.05.15. נשלחו לנתבע התראות אך הוא לא דאג לסגור את החוב.
בתצהיר ההתנגדות נטען כי התביעה "טרדנית" " קנטרנית" "חסרת כל בסיס בדין ובפסיקה בהתאם להדבק הדברים והקשרם במסגרתה מגלה התובע טפח ומסתיר טפחיים". חישובי הריבית אינם נכונים ויש בהם כדי להתעשר שלא כדין וזה לפי ייעוץ משפטי שקיבל. חישוב הריבית גרם להגדלת החוב.
הכרעה- כללי:
ההלכה שמנחה אותנו, כנר לרגלנו, בבואנו להחליט על מתן רשות להתגונן, היא שאין לחסום שערי בית המשפט בפני מבקש רשות להתגונן ותהא הגנתו קלושה ככל שתהיה. הלכה זו יסודה בזכות הגישה לערכאות שאין צריך להכביר מילים על מרכזיותה בשיטה.
בצד ההלכה המנחה הנ"ל, עומדת הלכה נוספת שמאזנת אותה והיא שמבקש רשות להתגונן חייב להתכבד ולהיכנס לפרטי הגנתו.
ודוק: ללא עמידת בחובת הפירוט, יהפוך ההליך של בקשה למתן רשות להתגונן למיותר, שכן טענות כלליות כגון "אינני חייב דבר" או "פרעתי את החוב" או "חתימתי זויפה"הן טענות שמבחינת תוכנן מהוות הגנה טובה ועל פי ההלכה המנחה הנ"ל , כשהיא עומדת לבדה, חובה לתת מכוחן רשות להתגונן. התוצאה היא, אפוא, אם לא נקפיד על חובת הפירוט, שההליך של סדר דין מקוצר יהפוך לארוך יותר מסדר הדין הרגיל שכן בנוסף לכל השלבים שנמצאים בסדר הדין הרגיל, הוא יכלול דרך קבע גם את פרק הזמן שמיום הגשת הבקשה ועד להכרעה בה, וכך יוצא כי בעוד שהמחוקק ביקש לגדור פרצה אנו פורצים את הגדר.
במתח הזה שבין הרצון לתת לנתבע את יומו במשפט, לבין הצורך למנוע ניהול משפטים מיותרים, הוסמך בית המשפט לעשות איזון על ידי התניית בקשת הרשות להתגונן בהפקדת ערובה, כאשר דחיית הבקשה שמורה לאותם מקרים בהם בית המשפט סמוך ובטוח כי ההגנה היא הגנת בדים.
על רקע הדברים האלה, נפנה עתה לבחינת הבקשה קא עסקינן:
לאחר שבחנתי את תצהיר ההתנגדות ואת תגובת התובע, נחה דעתי שמן הדין לדחות את הבקשה. להלן הנימוקים:
היותה של הגנה מפורטת אינה נבחנת על פי מספר סעיפי התצהיר אלא לגופו של עניין. הטענה היחידה של הנתבע היא שהריבית מוגזמת. מדוע? כיצד ומתי הגיע למסקנה זו? מהו אחוז הריבית הנכון? באיזה סכום הוא מודה? האם הכוונה היא לריבית הלוואה או לריבית שבחשבון? ואם הטענה היא אך ורק לגבי הריבית, אזי מדוע לא שילם את הקרן?