ת"ת 12503-11-15 וריפון ישראל בע"מ נ' מזיגית

בעניין התנגדות לביצוע תביעה

1. ביום 7.7.15, הגישה התובעת נגד הנתבע בלשכת ההוצל"פ תביעה על סכום קצוב על סך 755 ₪ בגין דמי יציאה מוקדמים בהתאם להסכם שכירות של מסוף לסליקת כרטיסי אשראי/קופה רושמת, מיום 10.4.13.

2.הנתבע הגיש התנגדות במסגרתה טען כי במעמד חתימת ההסכם מול נציג התובעת ששמו קובי, העלה הנתבע את נושא סגירת העסק מסיבות שלא קשורות לחובות לפני תום תקופת ההתחייבות. נטען כי קובי אמר לנתבע שבמקרה כזה התובעת לא מחייבת את הלקוח להמשך ההתחייבות. הנתבע טוען כי התובעת יודעת כי הנתבע החזיר את הקופה בשל סגירת העסק מסיבה שלא קשורה לחובות. עוד נטען כי ההסכם הוא חוזה אחיד שחסר בו פירוט ולכן יש לפרש אותו לרעת המנסח ובאופן המיטיב עם הלקוח.

3.ביום 3.12.15, הוגשה תגובת התובעת להתנגדות. נטען כי ב"כ התובעת בדק את טענות החייב עם מנהלת הגבייה של התובעת ומצא כי לא היו דברים מעולם. נטען כי הנתבע שילם את דמי השכירות עבור המסוף, מחודש 4.13 עד חודש 1.14. נטען כי הנתבע חתם על הסכם מיום 9.4.13 בו נכתב במפורש כי תקופת השכירות המינימלית היא 12 חודשים. נטען כי לאור קריאת פירוק שבוצעה ע"י הנתבע, פורק המסוף אבל הנתבע לא היה מוכן לשלם, את דמי היציאה בהתאם להסכם.

4.ביום 31.12.15, הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובעת. צורף אישור של רואה חשבון לפיו העסק של הנתבע, מסעדה בשם דוואלי, נסגר ביום 19.12.13. נטען כי בתחילת חודש ינואר 2014, פנה הנתבע לתובעת בבקשה להפסקת שירות ופירוק המסוף והתובעת לא התנגדה להפסקת השירות. הנתבע חזר על טענתו לפיה, נציג התובעת קובי כהן, אמר לו במעמד החתימה על ההסכם כי התובעת לא מחייבת את לקוחותיה למקרים כאלה.

5.לאור האמור מהחלטתי מיום 3.12.15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

6.לאחר ששקלתי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין ההתנגדות להתקבל מהטעמים שיפורטו להלן.

7.ראשית, הנתבע הציג במסגרת ההתנגדות, גירסא מפורטת שיש בכוחה להקים לו הגנה אפשרית ולו בדוחק מפני התביעה. הנתבע ידע לספר מהו השם של נציג התובעת שנתן לו את אותה הבטחה ובאלו נסיבות ניתנה ההבטחה.

8.שנית, מסמכי ההתקשרות, כפי שהוגשו לתיק במצורף לכתב התביעה כתובים בכתב כה קטן, עד כי קשה לקרוא את הכתוב. תקופת ההתקשרות המינימלית, לה טוענת התובעת, מופיעה בכתב קטן בטופס ההזמנה. כיוון שבשלב זה ניתן להעלות טענות בע"פ כנגד מסמך בכתב, אין די באי התאמה בין הטיעון בע"פ לבין תוכן המסמך הכתוב כדי להביא לדחיית ההתנגדות.