ת"ת 11812-01-16 עיריית חיפה נ' חורסאני

1.לאור טיעוני הצדדים נדרשת הכרעה במסגרת פסה"ד בשאלה האם התביעה תמחק או תדחה וכן לשאלת הוצאות המשפט.

2.ביום 23.8.15 הגישה התובעת נגד הנתבע ללשכת ההוצל"פ תביעה על סכום קצוב ע"ס 12,049 ₪ בגין תשלום עבור שירותי פינוי אשפה בהתאם להסכם מיום 27.10.03 בנוגע לעסק ברח' אלנבי 21 בחיפה נכון ליום 8.6.15. לכתב התביעה צורפו הסכם פינוי אשפה, תדפיס מסך הצגת נתוני חוזה, תדפיסי מצב חשבון לשנים 2011 עד 2015, מכתב התראה ואישור משלוח בדואר רשום.

3.ביום 28.12.15 הוגשה התנגדות במסגרתה ביקש ב"כ הנתבע לדחות את התביעה על הסף. להתנגדות צורפו מכתבים מהם עולה כי ביום 3.12.15 וביום 15.12.15 ביקש ב"כ הנתבע מב"כ התובעת פרטים נוספים וטובים יותר לגבי קרן החוב ותקופת החיוב אך לא נענה. נטען כי התובעת או מי מטעמה ביצעו שינויים ומחיקות בהסכם בניסיון להכשיר עילת תביעה שהתיישנה. נטען כי בסעיף 8.1 להסכם נמחקה תקופת ההסכם ונמחק התאריך 1.10.08 שהינו מועד סיום ההסכם. נטען כי עיון במצב החשבון לשנת 2011 מלמד על יתרת החוב משנים קודמות בסך של 4,745 ₪. כמו כן מצביע ב"כ הנתבע על הפער בין יתרת החוב לשנת 2015 בסך של 19,753 ₪ לבין סכום תביעה 12,049 ₪. ב"כ הנתבע מצרף כתבי טענות ופס"ד מתביעה קודמת באותו עניין בת.א. 4760/07. במסגרת פסה"ד מיום 15.11.10 דחה בימ"ש השלום את תביעת התובעת נגד הנתבע לתשלום דמי פינוי אשפה לאחר שקבע כי ההסכם לא הופעל ע"י הצדדים תוך חיוב התובעת בהוצאות הנתבע בסך של 2,000 ₪. נטען כי הנתבע שכר את הנכס נשוא התביעה ביום 1.9.03 במשך שנתיים אולם מכר אותו לחב' חורסאני שיווק בע"מ בחודש 6/05. עוד נטען כי בהליך הקודם טענה התובעת כי החל מיום 1.11.07 מחזיקה בנכס חב' ח.פ. שיווק מוצרי מזון בע"מ ולכן לא ייתכן שהנתבע קיבל שירות של פינוי אשפה מהתובעת בתקופה שלאחר מכן. נטען כי לאור המסקנות אליהן הגיע ביהמ"ש בהליך הקודם יש לדחות את התביעה בשל השתק פלוגתא והשתק עילה.

4.התובעת נדרשה להגיב בכתב לאמור בהתנגדות ולבקשה לדחייה על הסף. לאחר שתי אורכות, הגיש ב"כ התובעת ביום 10.3.16 הודעה לפיה התובעת מבקשת להודיע על מחיקת החוב נשוא התביעה מבלי להודות בטענות הנתבע ולכן למחוק את התביעה ללא צו להוצאות.

5.ביום 10.3.16 הוגשה תגובת הנתבע במסגרתה מבוקש לדחות את התביעה כדי שהתובעת לא תטריד את הנתבע בפעם השלישית. כמו כן מבוקש לחייב את התובעת בהוצאות בשל התעלמות ב"כ התובעת מפניות ב"כ הנתבעת שצורפו להתנגדות ולו היו נענות היה בהן כדי לייתר הגשת ההתנגדות. עוד נטען כי יש לקחת בחשבון כי התובעת לא שילמה לנתבע את ההוצאות שנפסקו לחובתה בהליך הקודם.

6.ביום 10.4.16 הוגשה תשובת התובעת לתגובת הנתבע. נטען כי המסקנות אליהן הגיע ביהמ"ש בהליך הקודם מוגבלות לעילת התביעה בהליך הקודם שהתייחסה למועדים שונים לעומת עילת התביעה בתיק זה. חרף האמור לעיל הגיעה התובעת למסקנה כי לא ראוי לעמוד על קיומו של הליך זה מטעמי מראית העין ביחס לרשות מנהלית. באשר להוצאות שנפסקו לחובת התובעת בהליך הקודם נטען כי התובעת הגישה בקשה לקיזוז החוב , בשל אי תשלום חוב ארנונה סופי וחלוט הרובץ לפתחו של הנתבע בסכום העולה על מאה אלף ₪ ורשם ההוצל"פ עיכב את ההליך בהסכמת שני הצדדים. באשר להעדר המענה לפניות ב"כ הנתבע נטען כי לא ברור על מה מלין הנתבע שכן לפניותיו לא היתה השפעה על החלטת התובעת לבקש מחיקת התביעה. נטען כי הודעת התובעת בדבר הסכמה למחיקת התביעה חסכה זמן שיפוטי יקר ולכן יש הצדקה שלא לחייב את התובעת בהוצאות.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות הנתבע בסכום מתון מהטעמים שיפורטו להלן.

8.הכלל הבסיסי קובע כי כאשר מתנהל הליך משפטי במסגרתו נדרש הנתבע לפרט את טענות ההגנה שלו והתביעה הסתיימה במחיקה או דחייה לבקשת התובע, יש לחייב את התובע בהוצאות הנתבע. לא מצאתי דבר בנסיבות המקרה שלפני המצדיק לסטות מכלל זה. נהפוך הוא, אני סבור כי אם היתה מתקיימת שיחה בין באי כוח הצדדים בעקבות מכתבו של ב"כ הנתבע לב"כ התובעת מיום 3.12.15 , סביר להניח כי לא היה צורך במתן פס"ד מנומק זה.