ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות פתח תקווה
|
9842-07-16
06/04/2017
|
בפני הרשם:
הבכיר איתי רגב
|
| - נגד - |
תובע:
ברקיאל שקורי
|
נתבעת:
הראל חברה לביטוח בע"מ
|
| פסק דין |
לפני תביעה על סך 5,000 ₪.
התובע טוען כי לאחר שהיה מעורב בתאונת דרכים החליטה חברת הביטוח, הנתבעת, כי הוא אחראי לתאונה וחייבה אותו בהשתתפות עצמית. לטענתו, ההודעה שמסר לאחר התאונה היתה שונה ולא היתה בה נטילת אחריות לתאונה ומשכך לא יכלה הנתבעת להגיע למסקנה אחרת ולנהוג כפי שנהגה.
הנתבעת טוענת, מאידך גיסא, כי בטופס ההודעה על תאונת הדרכים המצוי בידיה נכתב כי התובע מאשר שפגע ברכב האחר, כי התובע לא הודיע שהוא לא מאשר טיפול ותשלום לצד ג' ומטעמים אלו טופל המקרה כפי שטופל וחיובו בדמי השתתפות עצמית היה כדין.
הצדדים התכנסו לדיון בחודש נובמבר 2016 ובמהלכו התברר כי לשם בירור טענות התובע נדרשת אף עדות מצד סוכנת הביטוח שטיפלה בנושא מטעמו. לשם כך הופסק הדיון באותו מועד ונקבע כי על התובע להשלים את הבירורים הנדרשים ולהגיש בקשה מתאימה לתיק בית המשפט.
בקשה מעין זו לא הוגשה ובדיון ההמשך, ביום 4.4.17, הודיע התובע כי הוא סבור שזו חובתה של הנתבעת לזמן את העדה הנדרשת.
עוד ציין התובע כי ערב הדיון ערך בדיקת פוליגרף וביקש לצרף את תוצאות הבדיקה לתיק בית המשפט.
למותר לציין כי החובה להוכיח את התביעה מוטלת על כתפי התובע. המוציא מחברו – עליו הראיה. התובע לא צירף כל ראיה או אסמכתא הסותרת את המצוי בטופס ההודעה שצורף לכתב ההגנה ואשר הרשום בו תומך בטענות הנתבעת כי פעלה בהתאם להנחיות התובע לאחר התאונה.
התובע הזכיר יותר מפעם בדיונים את מגבלותיו האישיות בקשר לריכוז ולדיסלקציה. אין באמור, עם כל ההבנה, כדי להעניק לתובע זכויות יתר במישור הראיות וסדרי הדין.
ככל שהיה בדעת התובע לסתור מסמך כתוב זה היה עליו להציג ראיה פוזיטיבית אחרת, והמנעותו מהבאתה לעדות של העדה התומכת לדבריו בגרסתו משמשת לחובתו. הראיה היא אמצעי להוכחת עובדה בבית-המשפט, ושלושה הם אמצעי ההוכחה העיקריים: עדים, מסמכים וחפצים – אך התובע לא הציג אף לא אחד מהם הסותר את הראיה שבידי הנתבעת.
אין באפשרותי גם לייחס משקל ראייתי של ממש לבדיקת הפוליגרף אליה התייחס התובע. נקודת המוצא היא, כי לעת עתה, קיימת מחלוקת ממשית בקרב אנשי הקהילה המדעית שלעניין בכל הקשור למהימנות ואמינות טכניקות הבדיקה של מכשיר הפוליגרף ותוצאותיה. למעשה, התאוריה או התזה המדעית, בכל הקשור לבדיקת הפוליגרף, אינה זוכה להכרה כללית בתוך הקהילה המדעית. בהתחשב באופייה ובטיבה של הראיה האמורה, יש צורך בהסכמה מפורשת של כל בעלי-הדין, הן לעריכת הבדיקה הן להגשת תוצאותיה כראיה בהליך האזרחי בבית-המשפט.
במקרה דנן נערכה הבדיקה על ידי התובע בלבד, ללא תיאום או הסכמה עם הצד שכנגד, ובאופן שלא מאפשר לבעלי הדין ולבית המשפט להעריך את משמעות התוצאות.
התוצאה היא כי לא ניתן לייחס משקל לבדיקה שתוצאותיה צורפו.