מרקוביץ נ' א.פ. עיצובים - שותפות מוגבלת

1.תביעה קטנה שיסודה בהסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במסגרת התדיינות קודמת בין הצדדים ולפיו הוסכם כי הנתבעת תזכה את התובע בסכום של 2,600 ₪ לרכישה ברשת חנויות הנתבעת.

אין חולק כי הנתבעת הנפיקה שובר זיכוי בהתאם להסדר, עפ"י התאריך הנקוב בו כ-10 ימים לאחר מועד הדיון בו הושג ההסדר, וכן אין חולק כי הנתבעת דרשה שהתובע יגיע לסניף ברמת גן לשם קבלת השובר. כך גם אין חולק כי תואם עם התובע מועד הגעה לסניף ברמת גן אך כפי הנראה מחמת תקלה וחרף הגעתו לסניף והמתנה במקום לא נמצא השובר ולא נמסר לתובע אשר שב לביתו בידיים ריקות.

לאור ההתרחשות, שלחה הנתבעת לבסוף את השובר לביתו של התובע ע"י שליח אשר מסר לתובע את השובר במסירה אישית, ואף על כך אין חולק.

התובע טוען לטרטור וליחס משפיל ואף מכוון אישית כלפיו ע"י מי מטעם הנתבעת, בעוד שהנתבעת טוענת לתום לבה ולרצון טוב אשר נכשל בשל טעות אנוש.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי, לאחר שאין חולק כי השובר נמסר ואף מומש, הכל כפי שיובהר להלן.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), התשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.כעולה מהתיעוד הקיים ושהוצג בפניי מהלך הדיון, נראה כי לידתה של תביעה זו בהתבצרות של הצדדים איש בעמדותיו, מבלי לעשות ניסיונות כנים להסדיר את הסכסוך בדרכי נועם, ובתוך כך אף לקיים חיובים בדרך מקובלת ובתום לב.

תחילת התקלה בדרישה שהוצבה בפני התובע לסור דווקא לסניף ברמת גן על מנת לקבל את השובר. אף כי הנתבעת נתנה לכך הסבר אפשרי בדיון בפניי, הרי משעה שנתקלה בתגובת התובע המבקש להימנע מכך מצופה היה כי תפעיל שיקול דעת מתאים בנקודת זמן זו ותמצא יחד עם התובע פתרון אחר למסירת השובר אשר יניח את דעת שני הצדדים.

המשך התקלה כמובן בהגעת התובע שלא לצורך לסניף ברמת גן, חרף תיאום.

אולם, מנגד, לא מצאתי יסוד לטענת התובע כי מדובר בניסיון התנכלות אישי, שכן כעולה מהשובר עצמו הרי שזה הונפק ממש בסמוך למועד ההסכמה ואף נשלחו מסרונים יזומים ע"י נציג הנתבעת אל התובע בדבר היות השובר מוכן ולצורך התיאום עם התובע.