זייפרט ואח' נ' אופרן שירותים בע"מ

התובעים שכרו מכונית ברומניה באמצעות הנתבעת ושילמו לה 1427 ₪. הם תובעים ממנה 18,000 ₪ בשל הטעיה וניצול מצוקתם. עיקר טענותיהם: הם ביקשו לשכור מכונית רנו פיקסו 4 C סטיישן כי יש לה כיסוי על תא המטען היכול להסתיר את המטען, אך בפועל קיבלו מכונית דומה מתוצרת דצ'יה, ללא כיסוי כזה. חשיפת המטען גרמה להם לחששות שהפריעו לטיול. ספק הרכב ברומניה מכר לתובעים "ביטול השתתפות עצמית" בסך 166 יורו מפני שלא הכיר בביטוח שמכרה להם התובעת. המכונית שקיבלו היתה בעלת קילומטראז' גבוה ורעועה בעוד שהם התכוונו לשכור מכונית במצב חדש. בשל כך הם צמצמו מאד את הטיול. עוד הלינו התובעים על כך שתחנת השכרת הרכב היתה רחוקה מאד מנמל התעופה והחזרת הרכב היתה בעייתית והדבר איים על חזרתם במועד לארץ.

הנתבעת ציינה שהתובעים נסעו בתוך שבוע ברומניה 1094 ק"מ ולא יצרו עמה קשר מעולם להלין על בעיה כלשהי ברכב. בחוזה היא הבטיחה לתובעים מכונית רנו פיקסו סטיישן או דומה לה והיא לא התחייבה שלמכונית שיקבלו יהיה כיסוי לתא המטען. הנתבעת שיווקה לתובעים ביטוח (בחברת "הראל") שמבטיח להם השבה של דמי השתתפות עצמית (שבהם אולי יחוייבו ברומניה) ולא ביטול שלהם. באותו מסמך הם הוזהרו (בטקסט מודגש) מהאפשרות שהספק המקומי יציע להם לרכוש ביטול השתתפות עצמית – והובהר שאם ירכשו ביטוח כזה לא יקבלו החזר בשל כפל ביטוחים. המידע שנמסר לתובעים בעת ההתקשרות הבהיר להם שמקום נטילת הרכב נמצא 1.9. ק"מ משדה התעופה.

התובעים התקשרו בעסקה לשכירת רכב תמורת 1427 ₪. העסקה התממשה אך הם תובעים מהנתבעת 18,000 ₪ בשל אוסף טענות המבוססות על משאלות לב ומנוגדות ללשון החוזה. אין זה מפתיע, שכן התובע לא טרח לקרוא את החוזה וגם כשהופנה לסעיפיו התעלם מתוכנם.

הנתבעת מתווכת בין ספק רכב זר לשוכר ישראלי. אין לה יכולת לדעת מראש אילו מכוניות ספציפיות יהיו זמינות לספק ביום כלשהו בעתיד. על כן חוזי השכרת רכב מתייחסים לקבוצות סיווג של מכוניות ולא לסוגי רכב פרטניים. החוזה בין הצדדים הבטיח לתובעים שכירת רכב מסוג רנו פיקסו סטיישן, או רכב דומה לו. אין בחוזה התחייבות להספקת סוג רכב ספציפי או שיהיו לו כיסוי לתא מטען. המכונית שקיבלו התובעים היא אכן מאותו סוג שהובטח להם. החוזה קויים.

התובעים לא דיווחו לנתבעת על בעיה כלשהי ברכב כשנטלו אותו מהספק המקומי. אם הופיעו ברכב בעיות ממשיות במהלך השימוש, יכולים היו לפנות אליה מאוחר יותר. העובדה שהם נסעו ברכב 1,093 ק"מ במשך שבוע ללא תלונה נראית כאינדיקציה להעדר בעיות משמעותיות.

הנתבעת שיווקה לתובעים פוליסת ביטוח המבטיחה להם השבה של כספים שישלמו אם יחויבו על-ידי הספק המקומי בהשתתפות עצמית. אין כל סיבה שהספק ידע אודות פוליסה זו, שהוא אינו צד לה. היא אינה משפיעה על זכויותיו. אי-ידיעתו אינה מלמדת על פגם כלשהו במעשי הנתבעת.

הספק ברומניה הציע לתובעים לרכוש "ביטול השתתפות עצמית". זהו מוצר שונה ממה ששיווקה הנתבעת. מטענות התובעים ברור שהם פשוט לא מבדילים בין שני המוצרים – אולי מפני שלא טרחו לקרוא את המסמכים ששלחה להם הנתבעת ומבהירים אותו היטב ובמודגש.

במסמכים שנמסרו לתובעים על ידי הנתבעת צויין במדוייק מיקום נטילת הרכב והחזרתו וריחוקו (1.9 ק"מ) מנמל התעופה. אם התובעים הופתעו או אוכזבו אין זה מפני שהנתבעת עשתה משהו שלא כשורה. אין לתובעים בסיס לתלונה כלשהי נגד הנתבעת – היא מסרה להם מידע מדוייק.

טענות התובעים מופרכות לחלוטין. הנתבעת לא הטעתה אותם לא ניצלה כל מצוקה שלהם ופשוט קיימה את החוזה כלשונו. אילו טרחו התובעים לקרוא את החוזה ואת המסמכים הנלווים לפני הגשת התביעה היו יודעים זאת וחוסכים לעצמם ולנתבעת זמן וכסף. התביעה נדחית.

התובעים הגישו תביעה זו בעבר, אך לא התייצבו לדיון והיא נמחקה והם חויבו בהוצאות בסך 500 ₪ אם יגישו אותה שוב. כעת הטריחו שוב את הנתבעת לריק לבית-המשפט, כדי להתגונן מפני תביעה מאד בלתי מוצדקת. לפיכך ישלמו התובעים לנתבעת הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ בגין שתי הישיבות.

על פסק-דין זה ניתן לבקש רשות ערעור בבית-המשפט המחוזי בתוך 15 יום.