ישי נ' גרינבוים ואח'

מונחת לפני תביעה שעניינה נזק לכלי רכב אשר היה מעורב בתאונת דרכים שארעה ביום 18.1.18 ברחוב ההסתדרות 11 רעננה. התובעת טוענת לנזקים בסך כולל של 10,886 ₪ בגין עלות תיקון הרכב על פי דו"ח שמאי, שכר טרחת שמאי ועוגמת נפש.

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים.

התובעת טוענת, כי היא נהגה ברכבה ברחוב ההסתדרות ברעננה, שהינו רחוב דו סטרי בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, מכיוון מערב למזרח. כ-10 מטרים לערך לפני הכניסה לחניית סופר "מגה" המצוי במקום, האטה התובעת את הרכב והפעילה איתות ימינה על מנת להיכנס לחניה. לטענתה, החלה להיכנס לחניה ולפתע רכבו של הנתבע פגע ברכבה מאחור והסב לו נזק. הנתבעים טוענים מנגד, כי במועד התאונה נסע הנתבע 1 עם רכבו בנתיב הימני מבין שני נתיבים המורים לנסיעה ישרה, כאשר התובעת, שנסעה בנתיב השמאלי במקביל לרכב הנתבעים, חתכה לפתע לנתיב הנסיעה הימני במטרה להיכנס לסופר שבצד הדרך וכך, לטענתם, התנגשה בצדו השמאלי קדמי של רכב הנתבעים.

בדיון שהתקיים לפני העידה התובעת, כי ברחוב ההסתדרות קיים נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, וכי בטרם פנתה ימינה האטה את רכבה והפעילה איתות ימינה. התובעת העידה, כי נסעה במרכז הכביש, וכי בעת שהחלה להיכנס באיטיות אל עבר החניה, פגע בה רכב הנתבעים. התובעת העידה, כי לאחר התאונה יצאה מרכבה, בעוד שהנתבע 1 נותר ברכבו ונראה המום. התובעת העידה, כי הנתבע ציין בפניה כי רכבו זה עתה יצא מהמוסך לאחר תיקון. התובעת שללה את גרסת הנתבעים לפיה ברחוב ההסתדרות קיימים שני נתיבי נסיעה לכל כיוון, וכי הרכבים נסעו במקביל זה לזה ועמדה על כך כי נסעה בנתיב הנסיעה כדין. התובעת העידה, כי האטה, הביטה במראה וראתה את רכב הנתבעים מתקרב אליה במהירות אלא שלגרסתה התאונה הייתה בלתי נמנעת. התובעת אישרה, כי סטתה למרכז הכביש כדי להטות את רכבה לכניסה לחנייה.

הנתבע מצדו העיד, כי נסע בנתיב הימני ברחוב ההסתדרות, מכיוון מערב למזרח, וכי נתיב הנסיעה היה פנוי. הנתבע העיד, כי נסע ישר בנתיבו כאשר, בסמוך לסופר, סטה רכב התובעת מהנתיב השמאלי אל עבר נתיב נסיעתו ופגע בו. הנתבע העיד, כי הוא כלל לא שם לב לרכב התובעת עד אשר ספג חבטה בצד השמאלי מצדו הימני אחורי של רכב התובעת. הנתבע שלל את גרסת התובעת לפיה נסע מאחורי רכבה ועמד על כך שנתיב נסיעתו היה פנוי, וכי התובעת נסעה בנתיב השמאלי, כאשר לפתע החליטה לפנות לחנייה.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, ראיתי תמונות ממקום התאונה וכן תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, ולאחר שכל אחד מהצדדים הציג בפני את אופן קרות האירוע, לגרסתו, באמצעות מכוניות צעצוע, מצאתי לחלק את האחריות בין הצדדים לתאונה ביחס של 25:75, כאשר על התובעת חלה אחריות בשיעור של 25%;

ודוק. עיון בתמונות ממקום התאונה מעלה, כי במקום התאונה נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, ולא שניים, כנטען על ידי הנתבעים. לאור האמור, אין מקום לסברה, כי רכב התובעת נסע במקביל לרכב הנתבעים, כנטען. לצד זאת, המדובר בנתיב נסיעה צר, שאינו מאפשר פנייה ימינה ללא סטייה לנתיב הנגדי ועל כן, וכפי שהתובעת אכן העידה, נראה כי התאונה ארעה כאשר רכב התובעת סטה מעט שמאלה ואז חזר ימינה. תרחיש זה אכן מתיישב עם מיקום הנזקים בכלי הרכב המעורבים: מוקד אחורי וכנף ימין אחורית ברכב התובעת וטמבון קדמי וכנף שמאלית ברכב הנתבעים, וכן עם התמונה שצולמה בסמוך לאחר התאונה. כיוון שכך, מצאתי לחלק את האחריות בין הצדדים;

ודוק. הנתבע, שהכיר את המקום וידע כי רכבים פונים ימינה אל עבר החנייה תוך סטייה שמאלה כדי להשלים את הפנייה בקשת רחבה, היה צריך להאט את רכבו כשהבחין ברכב התובעת הסוטה שמאלה ולאפשר לתובעת להשלים את פנייתה. התובעת, מנגד, הייתה צריכה לנקוט משנה זהירות בעת ביצוע פנייה, כאשר הייתה מודעת לכך שביצוע הפנייה ימינה מחייב כניסה לנתיב שמשמאלה.

משכך, אני קובעת כי על הנתבעים לפצות את התובעת בשיעור של 75% מהנזק שגרמו. נוכח אי הוכחת ראש הנזק המתייחס לעוגמת נפש אני דוחה רכיב זה של התביעה.

לאור כל האמור, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובעת סך של 7,415 ₪ וכן הוצאות משפט בסך של 300 ₪. הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לידי הנתבעים, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.