לפניי תביעה כספית בסך 9,135 ש"ח במסגרתה עותרת התובעת כי בית המשפט יורה לנתבעות לפצותה בגין נזק שנגרם לרכבה בתאונת דרכים.
תמצית טענות הצדדים
התובעת טענה, כי ביום 07.08.17 הגיעה מתל-אביב למעבר קלנדיה ועצרה בסמוך לכיכר ולפני מעבר החציה, בכדי לאפשר להולכי רגל לחצות (ת/1). התובעת ראתה את נהג הנתבעת, עומד ובודק רכב פלסטיני ולאחר מכן עולה על אי התנועה, ויורד לתוך נתיב נסיעתה, כשבמהלך ירידתו מאי התנועה וכניסתו לנתיב נסיעתה, פגע ברכבה. בשל משקל וגודל רכב הנתבעת, ג'יפ של משמר הגבול ממוגן, כשירד מאי התנועה אל הכביש, פגע בעוצמה סוף צד ימינו בחלקו הקדמי של רכבה ועקר את הפגוש.
התובעת צרפה חוות דעת שמאי, המעריכה כי מאחר והוצאות תיקון הרכב עולות על 60% מערך הרכב במחירון הוא הוכרז כאובדן מוחלט. לאחר הפחתת שווי שרידי הרכב, ערך הרכב לפיצוי סך 7,787 ש"ח. עוד צרפה חשבון עסקה בגין שכר טרחת השמאי בסך 850 ש"ח וכן תובעת סך 500 ש"ח כפיצוי על ההוצאות ובזבוז הזמן שנגרם לה.
הנתבעות טענו שהינן מדינת ישראל ומשכך יש לתקן את בעל הדין הנתבע בהליך. הנהג הג'יפ (להלן: הנהג) טען, כי התקרב לכיכר כדי להסתובב ולחזור לציר בו היה אמור לנסוע, כרז לרכב אחר שיזוז כדי לאפשר לו להתקדם. לטענתו, יכול להיות שעלה עם שני גלגלים על אי התנועה בגלל רוחב הרכב. לדבריו, לאחר שהיה בחזרה על נתיב התנועה, לפני הכיכר, הרגיש את המכה ברכבו ומכיון שלא היו לפניו רכבים אחרים מיד עצר את רכבו.
דיון והכרעה
נסיבות התאונה
אין מחלוקת בין הצדדים על כך שרכב התובעת עמד לפני מעבר החציה ושהג'יפ עקף את התנועה, ובכללה את רכב התובעת ונכנס לנתיב נסיעת התובעת. למעשה קיימת הסכמה על מרבית נסיבות האירוע למעט לאופן גרימת התאונה. גרסת התובעת נשמעה באופן ברור ועקבי "הנהג נכנס מאחוריי.. הוא עלה על אי התנועה ונכנס בי וסחב אותי.." (ע' 2 ש' 4-5), "פתאום אני רואה את הג'יפ יורד. הוא פגע בי בצד הקידמי והוא המשיך לרדת מאי התנועה" (ע' 2 ש' 12), "תמונה מוגשת ומסומנת כ-ת/2 מדובר באי תנועה.. תמונה מוגשת ומסומנת כ-ת/3 עמדתי כאן והוא ירד.." (ע' 2 ש' 16-22), "הוא היה אמור להיות לפניי ולא להיות בצד שמאל ולרדת. זו תמונה שעומדת לי בראש. אני בטוחה מילים שלי.." (ע' 4 ש' 18-19).
הנהג העיד אודות אופן נסיעתו בדרך כלל במקום, באופן התואם את גרסת התובעת "אני עקפתי. באותו הכיוון נסיעה מצד שמאל עקפתי את כולם...אני עושה את זה המון. אין לי גישה להגיע למקום נגד כיוון התנועה.." (ע' 5 ש' 14-15), וכן "בגלל שהאזור עמוס אני עובד על הצופר עצמו. אם יש פקק עוברים אותו בצד. עוברים על מעבר אי התנועה בגלל הפקק.." (ע' 3 ש' 27-29). ביחס לעקיפת רכב התובעת במועד האירוע, העיד "אני לא שולל שעם הגלגלים השמאליים יכול להיות שעליתי על אי התנועה כי הרכב רחב" (ע' 3 ש' 35, ע' 4 ש' 1).
על יסוד עדויות אלו, ובייחוד נוכח שהנהג לא שלל את גרסת התובעת ואף טען שיכול להיות שהיא אכן קרתה, יש לקבל את גרסת התובעת אודות נסיבות התאונה.
בנוסף, מוקדי הפגיעה ברכבים תומך בגרסת התובעת, שרכבו נפגע באזור הגלגל האחורי ימני. הנהג העיד כי חלק הבולט ברכבו הצידה, שהינו "המגן על התאורה האחורית (ע' 2 ש' 27-28) פגע בפגוש של רכב התובעת ותלש אותו תוך כדי שמשלים את הירידה לנתיב בו נסעה התובעת עד לעצירה. התובעת צרפה תמונות ממועד האירוע (ת/3, ת/7, ת/6) בהן נראה מוקד הנזק בבירור. לו התובעת הייתה נכנסת ברכב הנתבעת מאחור, כפי שניסו הנתבעות לטעון, אופי הפגיעה ברכב התובעת היה אחר, ספק עם הפגוש היה נתלש וככל הנראה רכבה לא היה נגרר אל מעבר החציה אלא נהדף לאחור והיתה ניכרת מעיכה משמעותית לאור מסת הג'יפ לעומת רכב התובעת.
בתמונות (ת/3) נראה שהרכבים עומדים על מעבר החציה ולא במקום בו העידה התובעת, שעצרה לפני מעבר החציה. התובעת הסבירה כי נוכח משקל הג'יפ הממוגן, וכתוצאה מהפגיעה, נגרר רכבה מעט קדימה כך ששני הרכבים נעצרו בסופו של דבר על מעבר החציה (ע' 2 ש' 28-29). סוג הרכבים המעורבים בתאונה, מוקד הפגיעה וכיוון נסיעתם מתיישבים עם גרסת התובעת (ע' 5 ש' 5-9) ומשכך יש לקבל את הסברה בנוגע למיקום התמונות על מעבר החציה.
סוג רכב, ג'יפ ממוגן, וזווית נסיעתו בעקיפת רכב התובעת משמאל, מובילים לכך ששדה ראיית הנהג ביחס לפגיעה ברכב התובעת מוגבל "אני רואה קדימה טוב.. בצדדים מה שאני רואה במראות, אפשר לראות מהחלונות... הרגשתי את המכה. הרגשתי את התאונה עצמה. ברגע שהרגשתי את התאונה עצרתי"(ע' 4 ש' 2-5). הנהג לא העיד כי ראה את שארע. מכאן חשיבותם של עדים וראיות נוספות שיכלו להכריע בין שתי הגרסאות. המדינה לא הזמינה להעיד את יתר השוטרים שהיו ברכב, ובייחוד את השוטר שישב בצד הימני והקרוב לרכבה של התובעת. כן לא הגישה המדינה את התיעוד והרישומים שנערכו במועד התאונה ולא את סרטון האירוע למרות שהמקום מתועד כי הינו מעבר. יתירה מכך, פניות התובעת לקבל תיעוד ממקום האירוע, לא נענו. הנהג העיד שקרא למפקד ורן שהגיע למקום בכדי לתחקר את האירוע ואולם הוא לא הוזמן כעד ולא הוגש כל תחקור שערך. כל אלו נזקפים לחובת המדינה ומקימים את החזקה כי לו היו מובאים, היו פועלים לחובתה.
משכך יש לקבל את גרסת התובעת, שהייתה קוהרנטית, סדורה והתיישבה עם מוקד הנזק ולקבוע כי בהתאם לאמור ולתקנות 21, 40 (א) ו-41 לתקנות התעבורה תשכ"א-1961, האחריות לקרות האירוע מוטלת על המדינה.
נזק
התובעת הגישה חוות דעת של שמאי שהעריך את הנזק לרכבה בסך 7,787 ש"ח וצרפה חשבונית עסקה על סך 850 ש"ח בגין שכר טרחת השמאי.
המדינה לא סתרה את תוכן חוות הדעת השמאית מטעם התובעת, לא באמצעות הגשת חוות דעת נגדית ולא באמצעות חקירת המומחה ומשכך יש לקבוע כי התובעת הוכיחה את הנזקים שנגרמו לרכבה וגובה הפיצוי המגיע לה (ע"א (מחוזי- ת"א) 30102-11-09 רמי מנצור נ' פרי ירוחם השכרת רכב בע"מ מיום 31.10.10).
יש לקבל את טענת המדינה בכתב הגנתה כי מכיון שהוגשה רק חשבונית עסקה ביחס לתשלום שכר טרחת השמאי ולא קבלה, התובעת אינה זכאית לרכיב המע"מ שנכלל בחשבונית אלא רק לסך 726.5 ש"ח (תא"מ (שלום-חד') 4242-05-16 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' נעים מסרי מיום 28.06.17).