טוקאר נ' נתיב אקספרס - תחבורה ציבורית בע"מ

אין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת המתינה לאוטובוס של הנתבעת ביום 4.12.17 בשעה 6:35, האוטובוס הגיע באיחור מסוים ולאחר שהתובעת עלתה עליו הוא לא הוריד אותה בתחנה שאליה הייתה צריכה להגיע.

לטענת הנתבעת , מנהל התחנה גילה שאין בנמצא נהג ליציאת האוטובוס לדרכו, כתוצאה מכך הוקפץ אחד הנהגים "מעכשיו לעכשיו" לצורך יציאת האוטובוס לדרכו. האוטובוס יצא באיחור של 17 דקות. במהלך הנסיעה ובשגגה, ובשל העובדה שהוקפץ נהג אשר לא זכר את מסלול הקו, פסח האוטובוס על התחנה בה ביקשה התובעת לרדת, והוריד אותה בתחנה אחרת. לטענת הנתבעת המרחק בין שתי התחנות הוא 270 מטר. אשר לטענת התובעת כי עקב התקלה החמיץ הבן שלה את שיעור השחייה , טענה הנתבעת כי ביקשה מהתובעת נתונים אודות עלות הפסד שיעור השחייה לצורך פיצוי, אך התובעת לא המציאה אסמכתא.

שמעתי את עדותה של התובעת ואת דברי נציג הנתבעת, מר הישאם מזאווי.

התרשמתי מעדות התובעת שהיא הגישה את התביעה בגלל שחוותה פגיעה בזכויותיה ולא בגלל רצון להתעשר . הנתבעת הציעה פיצוי סמלי, התובעת מבקשת פיצוי בסך של 2,500 ₪. אני סבור ששני הצדדים הגזימו כל אחד לכיוון שלו.

העמדה של בית המשפט העליון לגבי חובתה של חברת תחבורה ציבורית לעמוד בהתחייבויותיה ברורה, חברות תחבורה ציבורית חייבות להקפיד על מועדי יציאתם של אוטובוסים המופעלים על ידן ולדאוג לכך שהנוסעים יגיעו למחוז חפצם בזמן הקבוע בלוחות הזמנים המחייבים על פי תנאי המכרז. ביסוד עמדה זו עומדת העובדה שהציבור שנזקק לשירותיהם של חברות תחבורה ציבורית הוא ציבור חלש שאין ידו משגת החזקת רכב פרטי. אין ספק במקרה שלפניי כי הנתבעת כשלה במתן השירות. כשעלתה התובעת על האוטובוס ושילמה את מחיר הכרטיס, נכרת בינה לבין הנתבעת הסכם מחייב. הסכם זה הופר על ידי הנתבעת כאשר האוטובוס לא הוביל את התובעת למקום המיועד, אלא פסח על התחנה הרלוונטית, דבר שאילץ את התובעת ללכת כברת דרך. זה המקום לציין שמחרק של 270 מטר איננו מרחק של מה בכך, במיוחד כשמדובר באישה עם ילדים קטינים.

הגישה של הנתבעת לפיה הפיצוי צריך לשקף את העלות של מונית והפסד ממון בלבד אינה מקובלת עליי. לתובעת מגיע פיצוי בגין נזק לא ממוני וכן פיצוי בגין הפרת הסכם. שאלת גובה הפיצוי זכתה להתייחסות בית המשפט המחוזי בערעור שהגישה הנתבעת על פסק הדין שניתן בת"ק 12142-01-17, רת"ק 44600-09-17 מחוזי נצרת.

בהתחשב בהערת בית המשפט המחוזי בתיק הנ"ל, ולאחר ששמעתי את עדותה של התובעת ובחנתי את מכלול הנסיבות, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 1,000 ₪ והוצאות משפט בסך של 500 ₪.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ח, 12 יולי 2018, בהעדר הצדדים.