הרקע ותמצית טענות הצדדים
1. התובע התקשר בעסקה לרכישה חודשית של קפסולות קפה, תוך שהוסכם בחוזה שיוכל להפסיק את ההתקשרות בכל מועד, ללא עלות וללא דמי ביטול, חרף פנייה לספק הקפסולות להפסיק את ההתקשרות, המשיכו החיובים החודשיים בכרטיס האשראי של התובע ופנייתו לחברת האשראי אף היא לא הביאה לסיום החיובים. התובע עתר לחיוב החברה המספקת את הקפסולות, את חברת האשראי ואת החברה שאליה הועברו שוברי האשראי, להחזיר לו את מלוא התשלומים שנגבו וכן פיצוי ענשי בסך 10,000 ₪ והוצאות נלוות.
2. התובע טען כי בחודש אפריל 2012, בעת רכישת מנוי לעיתון גלובס קיבל כהטבה מכונת קפה בעלות דמי משלוח בלבד. נציג הנתבעת 4 (להלן: ספקית הקפה) הציעה לתובע במעמד מסירת המכונה לחתום על הסכם במסגרתו יקבל מדי חודש 30 קפסולות בעלות של 66 ₪, והתובע קיבל את ההצעה רק לאחר שהובטח לו, ונרשם בחוזה, שיוכל להפסיק את ההתקשרות בכל עת, בהודעה טלפונית וללא עלות.
לטענת התובע מעולם לא קיבל קפסולות מספקית הקפה ועם זאת בחודש מאי 2012 חויב חשבונו בסך 99 ₪. כמו כן ראה התובע כי החיוב נעשה לטובת הנתבעת 2 (להלן: תדיראן). התובע, שהבחין בחיוב בחשבון שבוצע ללא אספקת הקפסולות ובסכום גבוה מהמוסכם, פנה לספקית הקפה, אולם לא קיבל תשובה לפניותיו, הן טלפונית והן בכתב, למעט הודעה של הסמנכ"ל כי תדיראן באה בנעליה של ספקית הקפה, וכי הודיעו לנתבעת 3 (להלן: חברת האשראי) על ביטול העסקה והשבת הכספים.
לאחר שהוברר שהעסקה לא בוטלה והכספים לא הושבו, חזר התובע לטענתו ופנה לספקית הקפה, ובהעדר כל תשובה פנה לחברת האשראי בדרישה להפסקת החיוב.
התובע טען כי הבירור שבצעה חברת האשראי לא היה מספק, וכי הנתבעות 2 ו-3 הפרו את חובותיהם ופעלו בחוסר תום לב, ולמרות שלא סופקו לו מעולם קפסולות קפה חויב מדי חודש בסכום של 99 ₪ באמצעות כרטיס האשראי שלו. התובע סבר כי יש בכך הפרת ההסכם שנחתם איתו, עשיית עושר שלא כדין וההפרה של חוק הגנת הצרכן על בסיסו יש לפסוק לטובתו פיצוי ענשי.
3.תדיראן טענה כי לא היתה כל התקשרות בינה לבין התובע, לא הועברה אליה פנייה של התובע הנוגעת לחיוב, וכי החיוב הופיע על שמה לאחר שהתשלום הוסב אליה מספקית הקפה, דרך חברה שלישית שעמה קיים לתדיראן הסדר המאפשר הסבת תשלומים. לטענת תדיראן, ספקית הקפה הנה מוכרת לה והיא אינה באה בנעליה, ואין לה כל מידע על כשלים בקבלת תמורה, ככל שהיו כאלה.
לכתב ההגנה של תדיראן צורף תצהיר של הגברת מיכל שלמה, מנהלת גבייה ואשראי (להלן: גברת שלמה) החוזר על הטענות שבכתב ההגנה.
4.חברת האשראי טענה בהגנתה כי קבלה פנייה מהתובע, ובעקבות זאת פנתה אל בית העסק לקבל את עמדתו. לטענת חברת האשראי, משמעות התשובה לפנייה שהתקבלה מספקית הקפה היתה סירוב תקיף לביטול העסקה, ועל כן לא היה בכוחה ובסמכותה לשפוט ולהכריע בין הגרסאות, שיש לבררן בערכאה משפטית.
חברת האשראי הסבירה כי העסקה הועברה אליה כעסקת תשלומים אשר לצורך עצירתה יש לקבל את הסכמת בית העסק, שלא ניתנה. שונה עסקה כזאת מהוראת קבע אותה רשאית חברת האשראי להפסיק על פי הוראת מחזיק הכרטיס בכל עת.
5.תחילה הוגש כתב התביעה כנגד הנתבעות 1-3 בלבד, ולבקשת תדיראן, הגיש התובע כתב תביעה מתוקן אליה צירף את ספקית הקפה כנתבעת נוספת, אולם משלא עלה בידו לאתרה, ואף תדיראן לא פעלה לאיתורה, נמחקה התביעה כנגד ספקית הקפה. לאחר שהושג הסדר פשרה בין התובע והנתבעת 1, נמחקה התביעה נגד הנתבעת 1.
6.בדיון הראשון שהתקיים בתיק זה לא התייצבו עדים כלשהם, אך התובע עמד על זכותו לחקור את נציגת חברת האשראי (החתומה על מכתב של חברת האשראי מיום 23.7.12) נקבע מועד נוסף לדיון. לאחר הדיון הוגשה על ידי התובע בקשה לזימון שתי עדות, עדה אחת מטעם כל אחת מהנתבעות 2-3. בדיון השני שהתקיים בתיק זה התייצבו הצדדים וכן 2 העדות שביקש התובע לזמן, עובדת תדיראן ועובדת חברת האשראי. העדות השיבו לשאלות התובע, ובסיומו נקבע כי הנתבעות יעבירו לתובע את שובר האשראי נשוא התביעה ולאחר מכן יגישו כל הצדדים סיכומים קצרים בכתב. לאחר שהתקבלו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.
7.להשלמת התמונה אציין כי מאחר שהתובע הנו עורך דין במקצועו ניתן לנתבעות היתר ייצוג משפטי בתיק זה.
המסגרת המשפטית
8.הדין הרלבנטי לצורך הכרעה במחלוקת נשוא התביעה הוא סעיף 10 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986 (חוק כרטיסי חיוב). מפאת חשיבותו, יובא להלן הנוסח המלא של הסעיף:
"10. (א)הודיע לקוח למנפיק, בכתב, לגבי עסקה שנעשתה בינו לבין ספק באמצעות כרטיס אשראי, כי מתקיימים שניים אלה, יפסיק המנפיק לחייב את הלקוח בשל אותה עסקה, במועד קבלת ההודעה:
(1)הנכס שנרכש בעסקה לא סופק אף שחלף מועד ההספקה שעליו הוסכם בין הלקוח לבין הספק, ואם מועד ההספקה כאמור טרם חלף – הספק הפסיק, דרך קבע, לספק נכסים מסוגו של הנכס שנרכש בעסקה;
(2)הלקוח ביטל את העסקה.
(א1)המנפיק לא יהיה אחראי לנזק אם פעל בתום לב ובלא התרשלות על פי הודעת הלקוח כאמור בסעיף קטן (א).