סנגו נ' א. קרן פסגות בע"מ

התובעת הגישה את התביעה, על סך 5,000 ₪, בגין נזק, שנגרם לתיק שלה. אין חולק כי התובעת נסעה באוטובוס הנתבעת בנסגרת עבודתה. לאחר עצירה לארוחה בקיבוץ יסעור, החל האוטובוס לנסוע אחורנית, ו"דרס" את התיק של התובעת, שהיה על הרצפה, וציוד שהיה בו, ניזוק.

התובעת טוענת כי הנהג מטעם הנתבעת נסע בחוסר זהירות עם תא מטען פתוח, והתיק נפל.

הנתבעת טוענת כי לא ניתן להתחיל בנסיעה באוטובוס זה אם אחת מהדלתות פתוחה (מסמך מחברת אמקול, נ/1), וכי האחריות לוודא כי התיק בתוך תא המטען הינה של הנתבעת. הנהג טוען כי קיבל את ההוראה להתחיל בנסיעה ממלווה ההסעה.

לעניין תכולת התיק, טוענת התובעת כי היו בתיק בושם, כלי איפור, 4 זוגות מכנסיים ו-5 חולצות ועוד מוצרי טואלטיקה. בדיון הציגה התובעת צילום של מוצרי איפור שבורים ונוזלים בתוך שקית, וספר תהלים, עליו נשפך נוזל (ת/1). גם נהג הנתבעת אישר בעדותו כי בתיק נשפך בושם או יין.

התובעת הגישה בדיון מכתב מאת מר ניר אלבז, מנהל ההוסטל, בו היא עובדת, נושא תאריך 14/7/16 (ת/2), ובו כתב כי התובעת פנתה אליו עם חזרתה מהטיול בטבריה, ודיווחה לו על נסיעת נהג ההסעה על התיק, ועל הנזק שנגרם לציוד. עוד נכתב במכתב כי נעשו מספר פניות לאחראי על ההסעה, אך בסופו של דבר לא התקבלה דרישת הפיצוי. מר אלבז לא הגיע להעיד, אך התובעת העידה עדות שמיעה על דבריו ואמרה כי הוא שהפנה אותה להגיש את התביעה. עוד הוגשה רשימת "נוכחים באירוע", שחתמו ליד שמם, אך איש מהם לא הגיע להעיד, וממילא לא הם ולא מר אלבז מסרו גרסה לאירוע עצמו. אי הבאת עדים, שניתן היה לקבל את חתימותיהם סמוך למועד הדיון, מקימה חזקה כי לו היתה מביאה אותם התובעת לעדות לא היו תומכים בגרסתה.

הסיכום הינו כי התובעת לא הוכיחה כי התיק נמצא על הכביש בשל מחדל כלשהו של נהג הנתבעת. אני מקבלת את העדויות לפיהן לא ניתן להתחיל בנסיעה באוטובוס עם דלת פתוחה, וקובעת כי המסקנה הסבירה יותר הינה כי התיק של התובעת הוצא מתא המטען המלא ע"י מאן דהוא, והתובעת לא וידאה כי הוחזר לשם. לא נסתרה גם טענת הנתבעת כי היה אחרי על ההסעה מטעם ההוסטל, דבר שהוא סביר, וכי הוא נתן את ההוראה לנהג להתחיל בנסיעה. לא ברור האם מר אלבז היה בעל התפקיד הזה. כאמור פועלות לחובת התובעת העובדה שלא הביאה לעדות אף אחד מאחד עשר האנשים שהיו נוכחים באירוע, לא הציגה תמונות, שהיא טוענת שצילמה במקום התאונה, וטוענת כי הטלפון התקלקל, אך תמונות של האיפור כן היו לה.

גם סכום התביעה נראה מופרז, ואף אם ניתן להתרשם שנשברו מוצרי איפור ובקבוק בושם וספר התהילים נרטב, הרי שאין כל אסמכתא לאובדן הבגדים באלפי ₪, והם לא צולמו.

הסיכום הינו כי התובעת לא הוכיחה כי לנתבעת אחריות לנזק, שאירע לציוד, שהיה בתיק שלה, עת הושאר התיק בסמוך לגלגלי האוטובוס, והגישה תביעה בסכום חסר בסיס.

התביעה נדחית.