העובדות הרלוונטיות לעניין הינן כדלקמן:
ביום 30.6.05 השכיר התובע דירה שבבעלותו, המצויה ברח' הנביאים 9 בהרצליה (להלן: "הדירה"), לגב' אילנה שפר, לצורך מגוריה ומגורי בתה. הדירה הושכרה למשך שנה.
הצדדים חידשו את הסכם השכירות בהסכמה מידי שנה וזאת במשך 5 שנים. בהתאם להסכם האחרון בין הצדדים (מיום 27.4.09), תקופת השכירות הסתיימה ביום 30.06.10.
ביום 4.7.10 נפטרה אילנה שפר, זאת בטרם האריכו הצדדים את הסכם השכירות לתקופה נוספת.
כצעד הומני, התיר התובע לביתה של המנוחה- יהודית שפר (להלן: "יהודית") להתגורר בדירה לתקופה של עד חודשיים, עד אשר תתאושש מפטירתה של אמה. התובע ויהודית לא חתמו על הסכם שכירות, אך הסכימו בע"פ כי תנאי הסכם השכירות שנחתם בין התובע לאימה המנוחה יחולו גם על תקופה זו.
בתום התקופה המוסכמת, סירבה יהודית לפנות את הדירה ואף לא שילמה שכר דירה ועל כן, הגיש התובע כנגד יהודית תביעה לפינוי הדירה (תא"ח 4396-10-10, שלום הרצליה).
ביום 7.2.11 התקיים דיון בתביעתו של התובע כנגד יהודית, במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה לפיה, יהודית תפנה את הדירה עד ליום 28.2.11 וכן תשלם לתובע את דמי השכירות בגין תקופת החזקתה במושכר ותישא בכל התשלומים הנדרשים בגין החזקת הנכס עפ"י הסכם השכירות של אימה המנוחה, לרבות ארנונה. בתום הדיון ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים.
יהודית לא פינתה את הנכס במועד הנקוב בפסק הדין ועל כן, פתח התובע תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין ובסופו של יום, פונתה יהודית מן הדירה ביום 18.9.11 על ידי ההוצאה לפועל.