עבדלחק נ' צ'ולק ואח'

התובעת השכירה דירה לנתבע 1 כאשר הנתבע 2 ערב לחובותיו של הנתבע 1 לפי החוזה.

התובעת טוענת שהנתבע 1 התעכב בדירה עוד שבועיים לאחר תום החוזה ברשות ובתשלום ואחר-כך עוד 4 ימים. בגין 4 הימים הנוספים היא מבקשת פיצוי מוסכם בסך 500 ₪ ליום. התובעת מבקשת שהנתבעים ישלמו לה גם 5,616 ₪ שלטענתה שילמה עבור סיוד הדירה ותיקון מרצפת שבורה – לטענתה התובע יצא מהדירה בלי לסייד אותה. עוד טענה כי נאלצה לשלם 300 ₪ למי ששכרה את הדירה בהמשך בשל כך שנאלצה להחליף מנעול – התובע לא החזיר לה את המפתח.

הנתבעים לא הגישו כתב הגנה – אף שהנתבע 2 קיבל העתק מהתביעה עוד בחודש פברואר. הוא איתר את הנתבע 1 וגרם לו להגיע לדיון היום. גם הנתבע 1 לא הגיש כתב הגנה ודבריו תורגמו לעברית בעזרת הנתבע 2. ברור שכתב התביעה לא הומצא לו כדין, אך תוכנו הובא לידיעתו והוא העלה את טענותיו בע"פ גם בנוגע למצב הדירה בעת שגר בה. הוא טען שהוא עצמו סייד את הדירה, שהמרצפת היתה שבורה ואישר שהוא יצא מהדירה באיחור של 4 ימים, ביום א' ולא ביום ד' בשבוע. הנתבע 1 לא החזיר את המפתח בשל כך שהתובעת לא הסכימה להשיב לו מסמכים שונים שלו ואת צ'ק הביטחון. (הם הושבו רק בהוראת בית-המשפט בסוף הדיון).

התובעת לא צילמה את הדירה בעת שנטלה אותה ולא הגישה קבלה על סיוד הדירה, כך שאין בכוחה להוכיח לא את הצורך בסיוד ולא את עלותו. מכאן שעיקר תביעתה לא הוכח.

התובעת הסכימה שהנתבע 1 יעכב את יציאתו מהדירה למשך שבועיים וקיבלה עבורם שכר-דירה. אין כל ראיה לכך שבשל העיכוב בפינוי במשך עוד 4 ימים (ובתוכם ימי סוף השבוע) נגרם לה בפועל נזק כלשהו. הנתבע 1 שכר את הדירה תמורת 3,200 ₪ בחודש – כ- 100 ₪ ביום. הסכם השכירות נקב פיצוי מוסכם של 500 ₪ ביום. ברור שלא מדובר בפיצוי המבטא ערך של שכירות יום, אלא בסוג של קנס. סעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תש"ל – 1970 קובע: "הסכימו הצדדים מראש על שיעור הפיצויים (להלן – פיצויים מוסכמים) , יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית-המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה." משמע, בית-המשפט מוסמך להקטין את הפיצוי המוסכם ולהתאימו לנזק הממשי, גם בהביאו בחשבון שהסכום נקבע על מנת לקבוע תמריץ שלילי להפרת החוזה.

לאור זאת התביעה מתקבלת. הנתבעים יפצו את התובעת בתשלום 1,000 ₪ המבטאים פיצוי מופחת בגין 4 ימי האיחור בפינוי המושכר. נזקים אחרים לא הוכחו.

על פסק-דין זה ניתן לבקש רשות ערעור בבית-המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י"ז אב תשע"ח, 29 יולי 2018, בהעדר הצדדים.