זיו נ' דוד אזולאי הנדסה אזרחית בע"מ ואח'

1.בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב בשל עבודות בנייה בבניין הסמוך למקום שבו הוחנה הרכב.

2.על-פי הנטען בכתב התביעה ועל-פי עדותו של התובע בפניי, התובע החנה את רכבו בחנייתו הפרטית. מדובר בחניה במקום פתוח, הסמוכה לבניין הנמצא בשיפוצים. ביום 12.5.2016 הבחין התובע שנפלו אבנים מהבניין הסמוך על רכבו, ושעל רכבו גם ישנם כתמי מלט שהתייבשו. כתוצאה מכך נגרם לרכב נזק. התובע סר לבניין הסמוך וחיפש את האחראי במקום. שם הוא שוחח עם אדם בשם שלומי מטעם החברה הקבלנית האחראית על השיפוץ (דוד אזולאי הנדסה אזרחית בע"מ, היא הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת 1)), אולם זה התנער ממנו ומהנזק שנגרם לו. לאחר מכן שוחח התובע בטלפון עם אדם בשם יגאל העובד אצל הנתבעת 1. גם בשיחה זו לא הסכימה הנתבעת 1 לשאת באחריות לנזק. התובע הופנה על-ידי הנתבעת 1 לנציגות הדיירים של הבניין, ועל כן ניסה התובע לאתר את נציג הדיירים. אולם, גם בכך התקשה. לדברי התובע, היה עליו לעבור מדלת לדלת בבניין, כשכל דייר מסרב למסור לו את פרטי נציג הדיירים, וזה אותר לאחר מאמץ רב. על כן, הגיש התובע את תביעתו הן נגד החברה הקבלנית (הנתבעת 1), הן כלפי נציג הדיירים (הנתבע 2). הנזק הנתבע בתביעה הוא דמי ההשתתפות העצמית שבהם נשא התובע (בסך 1,170 ש"ח), הפסד ימי עבודה וכן פיצוי בשל עוגמת נפש ונשיאה בהוצאות נוספות.

3.הנתבעת 1 הכחישה בכתב ההגנה ובדיון בפניי את האירוע הנטען וגם מכחישה שהתובע פנה אליה לאחר האירוע. עוד הוסיפה הנתבעת 1 שהרכב המדובר לא היה במועד הרלוונטי בבעלות התובע, אלא בבעלות חברת שלמה ש. רכב בע"מ. הנתבעת 1 הוסיפה כי היא נוקטת במלוא אמצעי הבטיחות בביצוע השיפוץ כדי למנוע מקרים מסוג זה. הנתבע 2, נציג דיירי הבניין, טוען כי התובע מעולם לא פנה אליו טרם הגשת התביעה בקשר לאירוע הנטען. הנתבע 2 מכחיש גם הוא את הנזקים שנגרמו לרכב התובע ואת האחריות לפצותו בגינם.

4.לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה כלפי הנתבעת 1.

5.ראשית, מצאתי כמהימנה את עדות התובע. התובע פרט את השתלשלות הארוע באופן סדור ובהיר. מנגד, התרשמותי היא שהנתבעת 1 לא הציגה עמדה סדורה, ואף לא נקטה בצעדים מספקים לשם בירור הטענות המועלות בכתב התביעה. כך, למשל, במהלך הדיון טענה נציגת הנתבעת 1 שכלל לא עובד בחברה אדם בשם שלומי, כפי שטען התובע ועל-כן אין כל בסיס לטענותיו. אולם, בהמשך הדיון התברר מעדותו של הנתבע 2, כי עבד גם עבד במקום מנהל עבודה בשם שלומי. במענה לכך השיבה נציגת הנתבעת 1 כי לא ערכה בירור אצל מנהלי העבודה במקום האם למי מהם קוראים שלומי, והאם אומנם שוחח התובע עם מנהל העבודה לגבי הארוע הנטען. בנוסף, נציגת הנתבעת 1 השיבה שאין היא יודעת אם בחברה עובד אדם בשם יגאל (שכאמור, גם עימו שוחח התובע סמוך לאחר קרות הנזק, לטענתו).

נמצא, כי בעוד שבצד אחד ניצב התובע ובפיו גרסה סדורה, הרי שמנגד ניצבת הנתבעת 1, שלא ערכה בירורים מספקים, והכחשתה את טענות התובע אינה ניצבת על בסיס מוצק. בנסיבות אלו, אני מעדיף את גרסת התובע על פני גרסת הנתבעת 1. התוצאה היא, שעל רכב התובע נפלו אבנים ומלט מן הבניין הסמוך נוכח השיפוצים שנערכו בו. נפילת האבנים והמלט על רכב התובע מצביעה על רשלנות מצד הנתבעת 1, שבעטיה יש לייחס לה אחריות נזיקית כלפיו. עם זאת, לא הוכחה בפניי רשלנות מצד הנתבע 2 או מצד מי מדיירי הבניין (שאינם נתבעים בהליך).

6. אשר לשיעור הנזק, הנתבעים טענו שהתובע לא הוכיח את נזקיו. טענה ראשונה בפיהם היא שהרכב לא היה בבעלות התובע במועד הרלוונטי. לאחר קבלת הסברים מן התובע לעניין זה, הוברר שבעת גרימת הנזק לרכב, הרכב אכן לא היה בבעלות התובע, אלא היה בשימוש התובע באמצעות "ליסינג", ושזמן קצר לאחר האירוע הוא רכש את הרכב. עם זאת, עוד הובהר בדיון כי התובע נשא בעצמו בדמי השתתפות עצמית, וכי זהו רכיב הנזק שנכלל בתביעה. מדובר, אפוא, בנזק שהוסב לתובע באופן ישיר ואישי. אשר לשיעור ההשתתפות העצמית, אכן, קיים חוסר בהירות מסוים בחשבוניות השונות שצורפו לכתב התביעה. עם זאת, אני מקבל כמהימנה את עדות התובע שהחשבונית שמשקפת את הסכום הכולל שנשא בו, היא זו שבה מופיע תחת המילים "סכום גביה", סכום של 1,170 ש"ח.

7.אשר לראשי הנזק הנוספים, דעתי היא כי הם הוערכו על-ידי התובע ביתר. התובע עותר לקבלת פיצוי בגין שני ימי עבודה שהפסיד לצורך טיפול ברכב, בסך של 1,190 ש"ח לכל יום. להוכחת רכיב זה הציג התובע את הסכם ההעסקה שלו. סבורני כי מדובר בדרישה מוגזמת, ובנסיבות העניין דומה שהתובע יכול היה לטפל ברכב תוך הקטנת הנזק שייגרם לו בשל הפסד ימי עבודה. על דרך האומדנה, אני מעריך ראש נזק זה בשיעור כולל של 1,000 ש"ח. התובע כלל בתביעתו רכיב נוסף, והוא עוגמת נפש והוצאות בסכום של 4,250 ש"ח. גם רכיב זה הוערך ביתר, ובאומדן סביר יותר, אני מעמיד אותו על סכום של 700 ש"ח.

8.אשר על כן, התביעה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שהנתבעת 1 תשלם לתובע סכום כולל של 2,870 ש"ח. התביעה נגד הנתבע 2 נדחית. נוכח הקושי שתואר באיתור נציג הדיירים וההתנערות של הנתבעים מן התובע ומטענותיו, לא ייעשה צו להוצאות לטובת הנתבע 2.