פתח דבר
מונחת בפניי תביעה קטנה לתשלום סך של 2,633 ₪ בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובע, על פי הנטען, בעטיה של תאונת דרכים מיום 27.2.13 (להלן: "התאונה"). התאונה התרחשה במתחם האריות בספארי ברמת גן. בתאונה היו מעורבים רכב של התובע בו נהג התובע ורכב של הנתבע, בו נהגה גב' ימית גינת (להלן: "נהגת הנתבע"). בדיון מיום 27.3.14 התבקש התובע לתקן את כתב התביעה, אשר לא נתמך במסמך כלשהו, על דרך צירוף מסמכים המבססים את עילת התביעה, ובכלל זה, לעניין הנזק ושיעורו. לאחר שהתובע הגיש, ביום 23.4.14, מסמכים משלימים, נקבע מועד דיון נוסף, ביום 2.2.15, לשם חקירת אשת התובע, שהייתה, על פי הנטען, עדת ראיה לתאונה. דא עקא, הנתבע ו/או נהגת הנתבע, לא התייצבו לדיון שהתקיים ביום 2.2.15. הנתבע ו/או נהגת הנתבע גם לא הגיבו למסמכים המשלימים שהגיש התובע, כפי שאפשרתי להם לעשות בהחלטה מיום 2.2.15.
עיקר טענות התובע
התובע טוען, כי ביום 27.02.13 בשעה 13.00 לערך, עמד רכבו במתחם האריות בספארי ברמת גן. לדבריו, בזמן שרכבו עומד כדין, הגיח רכבו של הנתבע בפתאומיות, ללא שימת לב לתנאי הדרך וללא שמירת מרחק, והסב לרכב נזק מאחור. התובע סומך טיעוניו על חוות דעת השמאי, מר גדעון בן יצחק, מיום 22.4.13 (להלן: "חוות הדעת השמאית") ממנה עולה כי הנזק הישיר שנגרם לרכבו מסתכם בסכום של 1,698 ₪, כולל מע"מ. התובע טוען, כי תיקן את רכבו במוסך, ולראיה הציג התובע חשבונית מס, מיום 19.6.13, ממוסך כוכבי הרכב חולון.
עיקר טענות הנתבע
נהגת הנתבע טוענת, כי רכב הנתבע עמד ראשון בשורת רכבים שצפו באריות בספארי, כאשר מאחוריה ישנם רכבים נוספים, לשמאל הרכב שיחים ואריות ולימינו מסלול עפר, בו לא חנו או עמדו רכבים. לטענת הגב' גינת, רכבה החל לנסוע באיטיות קדימה, כדי לראות טוב יותר את האריות שבמתחם. לפתע, הבחינה ברכב התובע מגיח מימין לרכב הנתבע, ופוגע בו בחלק ימני קדמי.
נהגת הנתבע מוסיפה וטוענת, כי לאחר התאונה עצרו היא והתובע את הרכבים בצד, תוך שהם מטילים את האשמה זה על זה. לטענתה, הבחינה כי נזקיו של התובע היו בצד שמאל מאחור והנזקים ברכב הנתבע היו בצד ימין קדמי.
דיון והכרעה
לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו בתיק, ולאחר ששמעתי את עדויות התובע והגב' ימית גינת, מצאתי כי דין התביעה להידחות. כידוע, במשפט האזרחי השתרש הכלל לפיו, "המוציא מחברו עליו הראיה". דהיינו, כאשר פלוני תובע את אלמוני, מוטלת עליו החובה להוכיח בראיות, כי אכן אלמוני חייב לו. על שכמו של התובע מוטלת גם חובת השכנוע. שהרי, מידת ההוכחה במשפט האזרחי היא הטיית מאזן ההסתברות למעלה מ- 51%. בעל דין שיזכה במשפט, לאחר הליך של שמיעת ראיות, הוא זה אשר שכנע את בית המשפט, כי נכונות גרסתו מסתברת יותר מזו של יריבו. בענייננו, לאחר ניתוח מארג הראיות, לא מצאתי להעדיף גרסה אחת על פני רעותה. אני מתקשה לקבוע, על בסיס עדות יחידה, ללא ראיות תומכות, מהו התרחיש העובדתי המדויק לפיו התרחשה התאונה, האם זה שתואר על ידי התובע, או שמא זה שתואר על ידי נהגת הנתבע. אציין, כי מיקומי הנזק ברכבים המעורבים (חלק שמאלי אחורי ברכב התובע וחלק ימני קדמי ברכב הנתבע) מתיישבים יותר עם גרסת נהגת הנתבע ולא עם גרסת התובע. גם מקום התאונה, יכול להתיישב אף הוא אם כל אחת מן הגרסאות. נראה, כי מבחינה משפטית, עסקינן בסיטואציה בה איש מהנהגים המעורבים בתאונה לא הרים את נטל ההוכחה המוטל על כתפיו. המדובר ב"גרסה מול גרסה", כאשר גם התובע וגם נהגת הנתבע הינם צדדים המעוניינים בתוצאות המשפט. מדובר בתאונה שאין לה עדות חיצונית. הן התובע והן נהגת הנתבע היו בטוחים כל אחד בצדקת גרסתו באשר לאופן שבו התרחשה התאונה והותירו אצלי רושם חיובי ביותר. לאחר ששקלתי את העדויות, לא מצאתי, כאמור, כי אני יכולה להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, באופן אשר יטה את הכף לטובת מי מהצדדים. אוסיף ואציין, כי התובע לא הוכיח, במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, כי הנזק נשוא חוות דעת השמאית נגרם, כולו או חלקו בתאונה. נקל לראות, כי חוות הדעת נערכה ביום 22.4.13, דהיינו, למעלה מחודשיים לאחר קרות התאונה. מאוד יתכן, כי בפרק זמן זה עבר הרכב תאונות נוספות. פער הזמנים בין מועד קרות התאונה לבין מועד עריכת חוות הדעת, מוביל לניתוק קשר סיבתי בין אירוע התאונה לבין הנזק המוערך. לבסוף אציין, כי התובע לא צילם את רכבו במועד התאונה. התמונות שצירף התובע, בשחור לבן, צולמו על ידי השמאי גדעון בן יצחק, כחודשיים לאחר התאונה, ובכך יש טעם לפגם.
התוצאה
לאור האמור והמפורט לעיל, משלא מצאתי להעדיף גרסה אחת על פני רעותה, הנני להורות על דחיית התביעה העיקרית והתביעה שכנגד, ללא צו להוצאות.