ת"ק 60583-09-14 לביא ואח' נ' VUELING AIRLINES

לפניי תובענה כספית במסגרתה מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת, חברת התעופה שעמה טסו, בפיצויים בגין ארועים שארעו בדרכם לפלמה דה מיורקה (להלן: "פלמה").

יצוין כי אין מחלוקת בין הצדדים בנוגע לעובדות העיקריות והן:

כי המראת הטיסה לברצלונה התעכבה במשך כ- 3.5 שעות בשדה התעופה בארץ, שעה שנוסעי הטיסה ישובים במטוס. עיכוב זה גרם לתובעים להחמיץ את טיסת ההמשך מברצלונה לפלמה, ולבסוף כאשר הגיעו לפלמה באיחור של שעות ארוכות מהשעה המיועדת גילו כי שתי המזוודות שאיתן יצאו לדרכם לא הגיעו אל היעד, ואלו נמסרו להם באיחור, האחת – רק ביום 30/7 והשניה ביום 1/8.

התובעים טוענים כי בעת העיכוב בטיסה נמסר לנוסעים כי סיבת העיכוב היא תקלה טכנית, לטענתם צוות המטוס סירב בתחילה לספק להם מים בטענה שיש מספיק רק למבוגרים שבמטוס, ומזון לא חולק כלל משך כל השעות. עוד טענו כי כאשר הגיעו לברצלונה נתקלו ביחס עויין ובאנדרלמוסיה שגרמה להם לאתר לבדם את הדלפק הנכון והמתאים לטיפול בבעייתם ובבעיית יתר הנוסעים שטיסת ההמשך שלהם יצאה בלעדיהם, עד אשר שובצו לטיסת המשך היוצאת מספר שעות מאוחר יותר. שוב, לשיטתם, לא הוצעו להם משקה ומזון ועל כן נאלצו לרכוש מכיסם מזון בשדה התעופה. עוד טענו כי כאשר הגיעו לבסוף אל היעד גילו שכבודתם לא הגיעה ביחד איתם. במצב זה מילאו טפסים מתאימים והשאירו שם, מספר טלפון ואפילו מען בו הם מתכוונים לשהות, והובטח להם כי המזוודות יסופקו למען.

לטענתם, קיבלו לידיהם מספר טלפון אליו לכאורה יוכלו לפנות כדי לברר גורל הכבודה, אך בדיעבד התברר כי מדובר בתקליט שאינו נותן כל מענה או מידע. בלית ברירה נסעו התובעים אל שדה התעופה כדי לברר מה חדש בעניין הכבודה וכשהגיעו הופתעו לגלות כי אחת המזוודות הגיעה ואילו השניה טרם, והכל – מבלי שתימסר להם כל הודעה בעניין. כשהלינו על כך התובעים במקום, נמסר להם דף מידע המפנה לאתר אינטרנט, שם לכאורה יוכלו לברר מהו מצב הכבודה האבודה. לטענתם, שיטוט באתר זה גילה כי אפילו המזוודה שכן נמסרה להם עדיין מופיעה ככבודה שטרם הגיעה ליעדה, ועל כן הבינו כי לא יוכלו אף להסתמך על האתר ועדכונו. שוב ניסו התובעים ליצור קשר טלפוני עם שדה התעופה בנסיון לברר האם הגיעה המזוודה השניה, הפעם – כך הובהר בדיון – בעזרת חברים דוברי ספרדית ובאמצעות מספר טלפון שאותר ע"י אותם חברים, אך שוב ללא הועיל וללא מענה ענייני כלשהו. בלית ברירה חזרו התובעים פעם נוספת אל שדה התעופה, שם נאמר להם כי המזוודה השניה טרם הגיעה אל היעד, אך משעמדו על חיפוש המזוודה בתוך חדר הכבודה האבודה – נתגלתה לפתע המזוודה השניה, ולשיטתם – יתכן בהחלט שהגיעה עד זמן מה קודם לכן.

על כל קורותיהם כאמור – מבקשים התובעים לחייב את הנתבעת בפיצויים בסך כולל של 7,000 ₪.

הנתבעת הגיבה לדברים וטענה כי העיכוב בטיסה נבע מקשיי מזג אוויר בברצלונה ובפלמה. עוד טענה כי אף שנתעכבה הכבודה, הרי שמזוודה אחת סופקה לתובעים – לפי המען שמסרו, והשניה נמסרה להם בשדה התעופה הואיל והגיעו לקחתה. לשיטתה, העיכוב נבע מגורם חיצוני שאינו בשליטתה ואילו באשר לכבודה מדובר באיחור במסירה בלבד ולא באובדן הכבודה. הנתבעת מבקשת לציין כי נוכח הוראות חוק התעופה, ואמנת מונטריאול החלה על מדינת המוצא (ישראל) ומדינת היעד כאן, הרי שאין לפצות בגין עוגמת נפש, ועומדת לה ההגנה לפיה ממילא היה העיכוב שלא בשליטתה.

אציין כי את הנתבעת, שהיא חברת חוץ שאין לה נציגות בישראל – כך לטענת הנציגה שהגיעה לדיון לייצגה – ייצגה נציגה של חברת התעופה איבריה, בין היתר בשים לב לכך שחברת איבריה היא חברת האם של הנתבעת, ובשים לב לכך שלשיטת הנציגה בין שתי החברות הסכמה לפיה נציגי חברת איבריה יהיו מוסמכים לייצג את הנתבעת בדיון. עוד הצהירה הנציגה לפרוטוקול כי את המידע שבידיה קיבלה חברת איבריה מהנתבעת, וכי ככל שיושת חיוב כלשהו על הנתבעת – תישא חברת איבריה בתשלומו בשלב ראשון – ולאחר מכן תשופה בסכומו מאת הנתבעת.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים שלפניי, אני רואה לנכון לקבל את התביעה, והכל כמפורט להלן:

1.ראש וראשון אבהיר כי התובעים הותירו רושם מהימן על ביהמ"ש, עדותם היתה עקבית וקוהרנטית ואף מתיישבת עם המסמכים שבידיהם. אציין כי הגם שהתובעים שגו לעתים בנוגע למועדים בהם נסעו לשדה התעופה כדי לקבל את מזוודותיהם לידיהם – שוכנעתי כי מדובר בטעות שולית הנובעת מחלוף הזמן מחד, ומריבוי הנסיעות והפרטים מנגד, ולא מצאתי כי יש בכך כדי ללמד כי אין לסמוך על גרסאותיהם.