שתי התביעות הוגשו באותו חודש, כאשר בתביעה שמתחילה במספר 60214 (להלן: "התביעה הראשונה") טען התובע שבתאריך 4.3.14 הודיעו לו בפתאומיות על המעבר מבית סוהר "אלה" לבית סוהר "דקל", כאשר לא אפשרו לו שהות לארגן את הציוד שלו באופן מסודר. כתוצאה מכך נשכח צ'ימידן מלא בציוד במכלול.
התובע פירט את הציוד שהיה בצ'ימידן: שעון יד של ראדו; 3 טרנינגים - 1 של אדידס, 1 של נייק, אחד בוס; 4 שורטים - 1 נייק, 1 אוניל, 1 אדידס, 1 בוס; 6 חולצות - 5 של בוס, 1 של נייק; 2 זוגות נעליים - 1 אסיקס, 1 סקוני; כפכפים של ריפ קארל; מספר מגבות; כלי מיטה; מכונת תספורת נטענת של פנסוניק; 2 גרביים מקצועיות להליכה; דיסקמן של סוני עם בטריות נטענות; די.וי.די של חברת פיוניר.
התובע טען שערך הציוד שאבד הינו בסך 18,000 ₪ (להלן: "האירוע הראשון").
הנתבעת בתגובה טענה כי מדובר בתביעות סרק.
עצם הגשת שתי התביעות מלמדת כי התובע מנסה שלא כדין לקבל כפל פיצוי מהמדינה.
חלק מהפריטים מופיעים בשתי התביעות, דבר המלמד על העדר האמיתות בטענת התובע.
התובע לא פירט כנדרש את ערכם הכספי של הפריטים שלטענתו אבדו, אלא מציין בשתי התביעות סכום גלובלי, ולא ניתן לדעת כיצד חושב הסכום. התובע גם איננו מפרט מתי נרכשו הפריטים, על ידי מי הם נרכשו, וכיצד הגיעו לידיו.
הנתבעת צירפה לכתבי ההגנה דו"ח רכישות ציוד של התובע מיום 1.1.2009 ועד ליום 1.3.2015. עיון בדו"ח מעלה כי אין כל אינדיקציה לכך שהתובע אכן רכש את אותם פריטים שטען כי אבדו לו.
הרוב המוחלט של רכישות התובע מסתכמים במוצרי מאכל למיניהם וכן בכלי אוכל ורחצה. ניתן לראות גם כי התובע רכש שני זוגות נעלי ספורט של חברת ניו באלאנס.
התובע יכול היה, לו רצה בכך, להציג קבלות אודות הרכישה מהקנטינה או ממקום אחר.
ציוד חשמלי ניתן לרכוש רק במרכז המכר, ובדיקה שנערכה שם העלתה כי התובע רכש רק פלטה חשמלית ודיסקמן מסוג ג'רמין.
גם בדיקה של התיעוד של הכנסות הציוד לאסירים ע"י בני משפחה מעלה כי הציוד לו טוען התובע כלל לא הוכנס לו ע"י בני משפחתו.
בשעה שהן התיעוד בנוגע לרכישות שביצע התובע בין כותלי הכלא והן התיעוד בנוגע לציוד שנכנס לכלא, אינם מעידים שהפריטים נשוא התביעות נרכשו על ידי התובע או הוכנסו לכלא ע"י בני משפחתו - הרי שאין כל הוכחה שהפריטים הנטענים אכן היו ברשותו טרם האירועים נשוא התביעה.