ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות תל אביב-יפו
|
60116-07-13
03/09/2014
|
בפני הרשמת הבכירה:
נעמה פרס
|
| - נגד - |
התובעים:
1. אתרי קריחלי
2. יהושע שי קריחלי
|
הנתבעת:
חברה קדישא גחש"א ת"א יפו והמחוז-ע"ר 580019107
|
| פסק דין |
בפני תביעה קטנה לתשלום סך של 10,863 ₪. עניינה של התביעה בהשבת כספים ששילמו התובעים לנתבעת, על-פי הנטען ביתר, בגין רכישת חלקת קבר בבית העלמין ירקון, ובקבלת פיצוי על נזק לא ממוני.
הצדדים
ביום 7.2.12 נפטר חנן קריחלי ז"ל (להלן: "המנוח"), בבית החולים בלינסון שבפתח תקווה, והובא למנוחת עולמים עוד באותו היום.
התובעת 1 הינה רעיית המנוח והתובע 2 הינו בנו.
הנתבעת הינה עמותה רשומה, האמונה על קיום מצוות הקבורה על פי ההלכה היהודית, בתחומי תל-אביב יפו והמחוז, על פי תנאי הרישיון שניתן לה מאת שר הדתות, ובהתאם לתקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), תשכ"ז-1966. גדרי פעילותה של הנתבעת נקבעו בשורה של חיקוקים, וביניהם: חוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א-1971 (להלן: "חוק שירותי הדת"); תקנות השירותים הדתיים היהודיים (אגרות שירותים של חברות קבורה), תש"ל-1969; תקנות שירותי הדת היהודיים (חברות לענייני קבורה), תשכ"ז-1966.
טענות התובעים
לטענת התובעים, כעולה מכתב התביעה, לאחר פטירת המנוח, פנה התובע 2 לנציג הנתבעת בבית החולים בו נפטר המנוח, על מנת לרכוש חלקת קבר למנוח. התובע 2 ציין בפני נציג הנתבעת, כי למיטב ידיעתו, כל אדם זכאי לקבורת חינם בתחום השיפוט של הרשות המקומית בה הוא מתגורר. לשמע טענה זו, נציג הנתבעת הסביר לתובע 2, כי סוג הקבורה ללא עלות הנו "קבורת סנהדרין" (קבורה בתוך כוך בקיר). ברם, אם ברצון התובעים לקבור את המנוח בקבר באדמה, הנקרא "קבורת שדה", אזי מדובר בקבורה בחלקה חריגה, אשר כרוכה בתשלום. נציג הנתבעת המליץ לתובעים לרכוש חלקה ליד המנוח גם עבור התובעת 1. בהתאם לדרישת הנתבעת שלמו התובעים סך של 17,000 ₪ עבור רכישת חלקה חריגה למנוח וסך של 10,863 ₪ עבור רכישת חלקה לתובעת 1 ליד המנוח (ראה קבלה). בנוסף חתם התובע 2 על הצהרה בקבורת נפטר בתשלום.
לטענת התובעים, הסכום ששילמו לנתבעת בגין רכישת חלקת הקבורה עבור המנוח הינו גבוה ולא מידתי. התובעים מסתמכים בתביעתם על פסק דין שניתן בתא"מ (שלום-קריות) 3453-09-08 גינסברג נגד חברת קדישא חיפה (ניתן ביום 8.5.12) (להלן: "פסק הדין בעניין גינסברג"), שם קבע בית המשפט (כבוד השופט דאוד מאזן), כי הסכום המרבי שניתן לגבות עבור חלקת קבורה צמודה חריגה של נפטר, לא יעלה על 120% מהתשלום הנגבה ממי שמבקש לרכוש חלקת קבר בעודו בחיים. לטענת התובעים, הם התקשרו עם הנתבעת לרכישת שתי חלקות קבורה חריגות צמודות. מכאן, לשיטת התובעים, בהתאם לחוק שירותי הדת, הסכום המרבי עבור חלקת קבר חריגה שרוכש אדם בעודו בחיים הינו כ- 10,000 ₪. לפיכך, הנתבעת הייתה רשאית לגבות סכום מקסימאלי של עד כ-12,000 ₪ בגין חלקת קבורה המנוח במקום 17,863 ₪, כפי שגבתה. מכאן, הנתבעת גבתה שלא כדין סך של 5,863 ₪. התובעים מוסיפים וטוענים, בכתב תביעתם, כי:
"כל זאת, ביצעה הנתבעת ביודעה שמדובר באלמנה ויתום, אשר ליבם ורוחם שבורים ממות יקירם וכי הטלטלה הרגשית בה הם מצויים והצורך והכורח הדחופים לקבור את יקירם באופן מכובד, ללא השתהות מיותרת, נמצאים בראש מעייניהם בשעה הקשה בה היו מצויים וכי לא הרציונל או השיקול הכלכלי הקר יהיו אלו שיובילו אותם ויגרמו להם לוותר על אפשרות קבורה ראויה ליקירם, כאשר ברור לה שאין התובעים מודעים לסכומים המקסימאליים אשר ניתן לגבות מהם בגין החלקות החריגות שרכשו מן הנתבעת".
לטענת התובעים, התנהגותה של הנתבעת, נגועה בחוסר תום לב ועושק, עת ניצלה בחוסר תום לב משווע את מצוקתם הנפשית הקשה, נוכח מות יקירם והצורך הדחוף לקבור את המנוח באופן מכובד ללא השתהות מיותרת. לאור האמור לעיל, עותרים התובעים להשבת סך של 5,863 ₪ שנגבה ביתר עבור חלקת הקבר החריגה של המנוח, ולפסיקת פיצויים מכוח חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") הן בגין הפרת עיקרון תום לב והן עבור עוגמת הנפש שהוסבה להם.
טענות הנתבעת
הנתבעת מצדה טוענת, כי פעלה כדין עת גבתה מהתובעים את דמי הקבורה בגין קבורת המנוח, בחלקה חריגה. לדברי הנתבעת, המחוקק הישראלי הסדיר את התשלום עבור חלקות קבורה. בסעיף 266 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995, נקבע, כי בעת הבאתו של אדם שנפטר בישראל או תושב ישראל שנפטר בחו"ל "ישלם המוסד לחברה קדישא... דמי קבורה". לאור סעיף חוק זה, הותקנה תקנה 2 לתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), תשל"ו-1976 (להלן גם: "התקנות"), לפיה: "דמי קבורה בסכומים הנקובים בתקנות אלה ישולמו על ידי המוסד לחברה המטפלת". עם זאת, החריג לכלל נשוא תקנה 2 לתקנות, לפיו תשלום דמי הקבורה נעשה על ידי המוסד לביטוח לאומי, נקבע בתקנה 3(א), אשר זו לשונה: