מלכה נ' אדר אינגרוב

לפני בקשה להעברת הדיון בתובענה שבכותרת לבית משפט לתביעות קטנות בקרית ביאליק.

ביום 25.7.18 הגיש התובע, בבית משפט זה, תביעה כספית בסך 26,334 ₪ כנגד הנתבעת. בתביעה נטען, כי הנתבעת פנתה אל התובע בבקשה שיבצע שיפוץ בדירתה, כי בוצע שיפוץ כאמור, וכי בגין עבודות השיפוץ נותרה הנתבעת חייבת לתובע סך של 15,295 ₪.

ביום 8.8.18 התקבלה לתיק בית המשפט בקשת הנתבעת להעברת התביעה לבית המשפט המוסמך בקרית ביאליק. זאת, לנוכח העובדה שמקום מגורי הנתבעת בקרית ים, שם גם בוצעה עבודת השיפוץ שבגינה הוגשה התביעה. בו ביום התבקשה תגובת התובע לבקשה.

החלטה זו ניתנת לאחר שחלף המועד להגשת תגובה מטעם התובע ותגובה כאמור לא התקבלה.

תקנה 2(א) לתקנות שיפוט בבית משפט לתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז- 1976 קובעת, כי:

"תביעה תוגש לבית המשפט שאזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:

(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;

(2) מקום יצירת ההתחייבות;

(3) המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות;

(4) מקום המסירה של הנכס;

(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;

(6) בתביעה שכנגד - מקום הגשת התביעה המקורית".

בענייננו, בחינת כלל החלופות המנויות בתקנה 2(א) לתקנות מלמדת, כי הסמכות המקומית לדון בתובענה אינה מסורה לבית משפט זה, כי אם לבית המשפט לתביעות קטנות במחוז חיפה: מקום מגורי הנתבעת הוא בקרית ים, שהוא גם המקום שנועד, או שהיה מכוון, לקיום ההתחייבות, שכן שם בוצעה עבודת השיפוץ שבגינה הוגשה התביעה.