ת"ק 58400-11-15 לוי נ' קבוצת תדהר בע"מ ואח' 24 ביולי 2016

1.  עיריית תל אביב-יפו פעלה בהתאם לדין, ושיגרה לדיון בבית-המשפט לתביעות קטנות את מר אלי בן עזרא, הגורם המקצועי והמוסמך שבנדון. על כך יש לברך. אך כלום לא היה זה מן התבונה לשתף את הנציג, אשר נשלח לפרושׂ לפניו של בית-המשפט את עמדתה של העירייה, לכל הפחות בחוות-דעתו של הייעוץ המשפטי לעירייה קודם שהוא מגיע אל אולם-הדיונים? לדאבוני, לא זו בלבד שהעירייה תחויב להלן בתוצאה, שהיא פחות טובה מזו שהוצעה לה בישיבת-היום כהסדר של פשרה; ולא זו בלבד שעמדתה תידחה, לגופה, בנסיבותיו של המקרה הנדון; אלא שתחת ידו של בית-משפט זה תצא, טבע-הדברים הוא, קביעה עקרונית אשר כוחה עשוי להיות יפה לגביהם של "אלפי רישיונות שהעירייה מחלקת כל שנה ברחבי העיר" – לשון-נציגהּ בדיון שהתקיים (פרוטוקול, בעמ' 5, ש' 21-20). בהתאם, יזוכה התובע גם בגין ההשחתה הניכרת של זמנו ובגין הטרחה המיותרת שגרמו לו, בהתנהלותן, שתי הנתבעות כאחת.

2. בתאריך 11.10.2015, בשעות-הערב והן שעות של חשיכה, נסע התובע במכוניתו ברחוב ראול ולנברג ברמת החייל שבתל אביב-יפו. לפתע הוא הרגיש חבטה עזה. התובע סבר כי מכוניתו נקלעה לבור בכביש אך משיצא לבדוק מה ארע הוא גילה, להפתעתו, כי כלִי-הרכב התנגש חזיתית בפרק אחד של גדר בטון ארעית (בטונדה), שהפרידה בין נתיב-נסיעתו לבין הנתיב הסגור שמימין, ובלטה לתוך הכביש כשאינה מסומנת באיתות או בשום סימן-אזהרה אחֵר. דבר זה, שנשקף היטב מתמונות-הצבע, שצירף התובע לכתב-תביעתו, הסֵב למכונית, לפי ערכה במועד-הנדון, נזק כבד.

3. ניחא כי נתבעת 1, קבלנית פרטית שהפעילה בסמוך למקום-התאונה אתר-בנייה, ביקשה להתנער מאחריותה לדבר; אך באותה קלות, שמתקשה אתה להלום, עשתה זאת גם נתבעת 2 – עיריית תל אביב-יפו. הקבלנית הסבירה כי לפי הנחיותיה של העירייה היא נדרשה להציב במָּקום, במהלכה של תקופת-העבודות, גדר מקוביות-בטון, המסדירה את התנועה מן הכביש אל אתר-הבנייה ולהפך. אלא, שכבר בחודש אוגוסט 2015 ניתן הֵיתר לאכלוסו של הבנין והקבלנית עזבה את המקרקעין ומסרה את הבנין לבעליו המיועדים. לגרסתה, לפי מצוותה של העירייה, שעוד נדרשו לה עבודות לפיתוחה של הדרך הסמוכה לבנין החדש, הותירה הקבלנית במקום – באחריותה הבלעדית של העירייה – את גדר-הבטון עד לחודש נובמבר 2015. העירייה, מצדה, טענה כי אין שחר לדברים הללו מן הבחינה העובדתית, וכי גם מן הבחינה המשפטית נותרה נתבעת 1, כל עוד היא לא פירקה את הגדר שהקימה, אחראית יחידה לנעשה. "האחריות המלאה היא של הקבלן", הטעים בַּמקובץ כאן נציג-העירייה, "האחריות שלו היא לביצועו של ההסדר הזה עד לשלב סיום העבודות. ברגע שסיים – אחריותו הייתה לפרק את הסדר התנועה. זה גם כתוב לו ברישיון העבודה" (בעמ' 2, ש' 2, 10 ו-17).

4. עמדותיהן של שתיים אלו, הנתבעות, הן חסרות-שחר. כל אחת מהן אחראית לנזקו של התובע, כמעוולת במשותף. תחילה – לחברה הקבלנית. אין חולק כי היא שהקימה את הגדר, לפי אישור, המכונה "הסדר-תנועה" ואותו היא קיבלה מן הרשות המקומית. אין חולק, עוד, על כך שקוביות-הבטון היו, גם לפני מסירתו של הבנין וגם לאחר מכן, רכושה של נתבעת 1, אשר יוּשב לידיה עם פירוקה של הגדר (עמ' 3, ש' 12). רכושו של אחד הגורם, כפי שראוי היה לצְפות, נזק לאחֵר אפילו הוא בתחומיו של צד שלישי, גורר אחריות בנזיקין לבעליו. יותר מזה, נתבעת 1 לא הניחה לפנַי שום אסמכתה, התומכת בטענתה כי העירייה הורתה לה להשאיר את הגדר במקומה ולקחה על עצמה את האחריות הבלעדית לה מאותה עת ואילך. תימוכין בכתב לא נמצאו. הנציג, ששיגרה נתבעת 1 לדיון, ידע לספר רק כי אותה הוראה ניתנה על-פה. הוא לא ידע לומר מי נתנהּ ומה היו נסיבותיה. "מנהל הפרויקט שלי התעסק בזה", התייחס הנציג למנהל עלום-שם, שלא הופיע לדיון ולא מסר כל עדות (שם, שם).

5. אחריותה של נתבעת 2, מצִדה, נשענת על מספר אדנים. ראש וראשונה, אם אקבל את גרסתו של נציגה של נתבעת 1 בדבר תיאום "מול הקבלן שביצע עבודות מטעם העירייה, ערן לבני, במַָּקום" (שם, בש' 14-13), הרי שאותו קבלן הוא שלוחהּ של העירייה ומעשיו, לרבות התרשלותו, כאילו הם התרשלותה שלה. שנית, וחשוב יותר, הרחוב הוא רכושה של העירייה ובו היא מחזיקה כנאמנתו של הציבור. כבכל מקום אחֵר שבתחומי-אחריותה, העירייה אחראית למצבו הפיזי של הרחוב ולכל פגם, המצוי בתשתיותיו ומזיק לאחר. בשום שלב אפילו לא ניסתה העירייה לטעון לפנַי כי היא נקטה ולוּ צעדי-מעט לוידוא-היעדרם של מִפגעים בתחומה זה. אמת, לפי עמדתה ואותה יש לדחות מכל וכל, מעת שנכנס קבלן חיצוני לתמונה כמו פגו ונעלמו חובותיה וממילא היא לא נשאה בשום מִצווה של זהירות כלפי המשתמשים בדרך אשר בתחומה. שלישית, במתן-הרישיון לנתבעת 1 לקיים "הסדר-תנועה" במָּקום האמור אולי הסירה מעליה העירייה את החובה להקים בפועל את המערך הזה, אך בשום פנים היא לא השתחררה מן החובה, המוטלת עליה כרשות שלטונית וכאמור – כנאמנתו של הציבור – לפקח על הנעשה ולוודא את תקינותו. בהשאלה מדְברים, שכתב בית-המשפט העליון ביחס לשלטון המרכזי: "אם נקבע, אפוא, כי ה[עירייה] תעביר מקצתה של סמכותה [לנהל את המרחב הציבורי] לידיים פרטיות, וכי תחת זאת היא תמקד פעילותה, כרשות [המקומית] המבצעת, בבקרה ובפיקוח על התנהלותן של אלו, וזאת מבלי לאבד את כוחה לבטל את תהליך ההפרטה בכל עת, כיצד סותר הדבר את תפקידה החוקתי של [העירייה] – מתקשה אני לדעת" (בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, חטיבת זכויות האדם נ' שר האוצר, פ"ד סג(2) 545, 733 (2009)).

6. ענינה של תובענה זו – במערך-היחסים שבין התובע לבין כל אחת מן הנתבעות. אין זה מענינו מה תעשינה הנתבעות בינן לבין עצמן. הנתבעות, שבמעשיהן הנפרדים גרמו לתובע נזק אחד שאינו ניתן להפרדה הן, כלפיו, "מעוולות-יחד" (joint tortfeasors). לפי הוראתו של סעיף 83(א) לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] זכאי התובע להיפרע את נזקו מכל אחת מהן ובלבד שלא יפוצה בכפל (אהרן ברק "מעוולים יחד" דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית 479, 488 (גד טדסקי עורך, תשל"ז)). זוהי תשובתו של הדין לניסיון הנפסד להוליך את התובע אנה-ואנה בין הנתבעות, למען תמְצא האחת, לפי עמדת-האחרת, לבדה מענה למצוקתו.

7. את נזקו – הוכיח התובע כל צרכו. הוא הניח לפנַי את חוות-דעתו של שמאי-מומחה, מר גדי סגל, שלא נסתרה בשום ראיה. הוא הציג קבלה לתשלום שכר-טרחתו של השמאי. סכום, שתבע בגין הטרחה וההוצאות, שהסב לו האירוע (להבדיל מאלה, שהסב לו הצורך בהגשתה של תובענה זו ובם אדבר להלן), הוא סביר. גם בענין הוכחתו של הנזק מוטב היה לה, אפוא, לעמדת-העירייה, כמפורט בכתב-הגנתה, אלמלא נכתבה וצר לבית-המשפט על מה שנראה ככתב-הגנה שניסחה חברת-ביטוח כלשהי ומרביתו אינה ממן הענין.

בתוך 15 ימים מיום המצאתו לידיהן כדין של פסק-דין זה (ימֵיה של פגרת-הקיץ של בתי-המשפט באים במנין-הימים) תשלמנה הנתבעות, יחד ולחוד, לתובע, את סכום-תביעתו – 10,592 ש"ח. עוד הן תשלמנה לידיו, יחד ולחוד ובתוך אותו מועד, סך של 3,000 ש"ח להחזר-הוצאותיו בהליך זה ובגין טרחה והשחתת-זמן, שנגרמו לו בהגשתה של התובענה ולא היה שום מקום, להשקפתי, מצד הנתבעות לעמוד בה על עמדתן.

בתוך 15 ימים מיום המצאתו של פסק-דין זה לידיו (ימֵיה של הפגרה אינם באים במנין לענין זה) רשאי כל אחד מהצדדים לבקש מבית-המשפט המחוזי רשות לערער על פסק-דין זה.

המזכירות תמציא את העתקיו של פרוטוקול-הישיבה מהיום ואת העתקיו של פסק-דין זה לכל אחד מן הצדדים, ללא דיחוי. העתק מפסק-הדין יומצא ישירות גם ליועץ המשפטי לעיריית תל אביב-יפו.