פז נ' לרנר

תביעה כספית בסכום של 18,058 ₪ בגין נזקים שנגרמו לרכבו של התובע בתאונת דרכים.

1. בתאריך 3.9.17 ארעה תאונת דרכים בין רכב בבעלותו של התובע (מ.ר 29-443-32) שבו נהג באותה העת אביו, מר איסק פאזייב (להלן: "הנהג") לבין רכב שבו נהג הנתבע (מ.ר 29-474-33). רכב הנתבע הוא רכב שנמסר לו ממעסיקתו, חברת פרולוגי'ק בע"מ, בליסינג מחברת דומיקאר בע"מ (ראו נ/1).

2. לטענת הנהג שהעיד לפניי, הרכב בו נסע הנתבע חנה ברחוב פני הגבעה ברמת גן, רחוב חד-סטרי בו רכבים חונים משני צידי הכביש. הנתבע חנה בצד ימין. בעודו מתחיל לחלוף על פני רכב הנתבע, הנתבע פתח את דלת הרכב בו ישב ופגע ברכב שבבעלות התובע וגרם לו לנזק.

3. הנתבע, אשר מתגורר ברחוב, מאשר כי חנה בצד ימין של הכביש. באותו יום הזמין משלוח מ"שופרסל", וראה את רכב המשלוחים חונה בצד שמאל של הכביש. על כן בדק במראה ומשלא ראה רכב פתח את דלת והספיק לפתוח אותה כדי חריץ כאשר רכב התובע נצמד אליו ונתן לו מכה.

4. לפי תקנה 80(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 " לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך". מאחר שהנהג יצא מאתר בניה סמוך, כ – 9 מטרים לפני מקום התאונה לדברי הנתבע, ועסקינן ברחוב צר, לא סביר כי הנהג פיתח מהירות נסיעה שהיה בה כדי להפתיע את הנתבע. מסתבר יותר כי הנתבע מיהר לעבר מכונית המשלוחים שמעבר לכביש ופתח את דלת הרכב מבלי לשים לב לנהג שבכביש.

5. האחריות לתאונה רובצת אפוא לפתחו של הנתבע. בכתב ההגנה שהגיש יום לפני הדיון (שנוסח על ידי עורך דין) הוא טען להיעדר יריבות בינו לבין התובע מאחר שעסקינן ברכב שמעסיקתו שכרה בליסינג מחברת דומיקאר בע"מ (להלן: "חברת הליסינג"), וזו מעניקה כיסוי ביטוחי לכל נזק תאונתי שייגרם לרכב, לרבות נזק לצד שלישי. לכן, יש להפנות את התביעה למעסיק, לחברת הליסינג או לשניהם ולא אליו.

אולם, לפי סעיף 3 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] האחריות לנזק מוטלת על "עושה העוולה או האחראי לה" קרי, על הנתבע. משום כך, לניזוק-התובע יש יריבות ישירה עם האחראי למעשה הנזיקי, נהג הרכב (הנתבע). מערכת ההסכמים הפנימית שבין הנתבע לבין מעסיקתו או שבין מעסיקתו לבין חברת הליסינג אינה מעניינו של התובע אשר מבקש להיפרע מהמזיק הישיר האחראי לנזק שנגרם לרכבו.

6. אשר לנזק; בעקבות התאונה ניזוק הרכב בסכום של 15,285 ₪, בנוסף נגרמה ירידת ערך בסכום של 1,313 ₪ (ראו הערכת שמאי וחשבונית תיקון) ושולם שכר טרחת שמאי בסכום של 1,200 ₪, ובסך הכל 17,798 ₪. לא הוכח אובדן ימי עבודה כנטען על ידי התובע. הנתבע לא חלק בדיון לפניי על גובה הנזק, ויש לראותו כמוכח.

7. על כן, דין התביעה להתקבל. הנתבע ישלם לתובע סכום של 17,798 ₪ וכן הוצאות משפט בסכום של 200 ₪ (הכוללים אגרת בית משפט), ובסך הכל 18,000 ₪ (במעוגל). הסכום ישולם בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.