אברחיימוב נ' איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח'

1.בין רכב התובע לרכבה של הנתבעת 2 אירעה התנגשות ("התאונה") ביום 16.12.17 בשעת ערב. אין מחלוקת כי הנתבעת 2 אחראית לתאונה ולנזקיה כלפי התובע. הנתבעת 1 היא החברה המבטחת של הנתבעת 2 אשר חבה בנזקי התובע לאחר שפוליסת הביטוח של הנתבעת 2 הופעלה.

2.המחלוקת בין הצדדים נסובה על היקף הנזקים אשר נגרמו לרכב התובע בעקבות התאונה. התובע נשען בטענותיו על דו"ח השמאי אמנון כהן בו הוערכו נזקיו בסך של 5,171 ₪. בנוסף, תבע התובע את שכר טרחת השמאי בגובה 750 ₪, ובסך הכל נתבע סכום של 5,921 ₪.

3.לטענת הנתבעות עולה סך נזקיו של התובע לכדי 2,249 ₪ בלבד וסכום זה אכן שולם (לאחר הגשת התביעה) לתובע ע"י הנתבעת 1. המחלוקת בין הצדדים נוגעת אפוא להפרש בסך של 3,672 ₪. סכום זה משקף את הערכת הנתבעת 1 לשווי הנזקים הנכללים בחוות הדעת של השמאי כהן אשר לשיטתה לא נגרמו כתוצאה מן התאונה דנן אלא כתוצאה מאירועים שאינם רלוונטיים להליך זה. הנתבעת 1 לא חלקה על טיב הערכת הנזקים בחוות הדעת של השמאי כהן, אלא שלטענתה, חוות הדעת לא קבעה מי אחראי לאותם נזקים. אני מקבל טענה זאת במובן זה שעצם הערכת הנזקים בחוות הדעת אינה מהווה הבעת דעה ביחס לאחריות להם בענייננו, בוודאי כאשר בחוות הדעת השמאית לא מופיעה כל התייחסות לשאלת האחריות.

4.לתמיכה בטענת הנתבעות אודות היקף הנזק אשר נגרם בתאונה הציגו צילום של שני הרכבים (נ/1) אשר לפי עדות הנתבעת 2 צולם בסמוך לאחר ההתנגשות. בצילום זה נראים שני הרכבים כשהם נושקים אחד לשני כאשר נקודת המגע היא בין הנקודה האמצעית קדמית של רכב התובעת (באזור בו מצויה לוחית הרישיון) לבין הנקודה האמצעית אחורית של רכב התובע (אף נקודה זו באזור לוחית הרישיון).

5.ניתן לקבוע כי ככל שתמונה זו אכן צולמה בסמוך לאחר התאונה ולפני הוזזת הרכבים הרי שקטנים הסיכויים, בוודאי מתחת למאזן ההסתברויות, כי צורת התנגשות זו הביאה לנזק המצוי בפינה הימנית של רכב התובע ולנזקים המצויים בצדו השמאלי של הרכב.

6.הנתבעת 1 העידה בצורה החלטית כי התמונה נ/1 צולמה במקום התאונה ובסמוך לאחריה (פרוטוקול הדיון בעמוד 2 שורה 14; עמוד 3 בשורה 8; עמוד 5 בשורה 9). התובע אישר כי תמונה נ/1 צולמה לאחר האירוע (שם בעמוד 2 שורה 8). בשלב מאוחר יותר נשאל "ברחל בתך הקטנה" אם יש בפיו הסבר למיקום הרכבים בתמונה זו, שכן המיקום הנראה בתמונה שונה ממיקום הרכבים בתאונה לפי שיטתו. התובע העלה אפשרות כי "לא בטוח שהתמונה זה ממקום האירוע" (שם בעמוד 5 שורה 4). מעבר לעולה מעדויות אלו, הרי שמסתבר יותר כי התמונה (נ/1) המתעדת מגע בין הרכבים צולמה לאחר התאונה מאשר הסצנריו לפיו לאחר התאונה, כאשר הצדדים עצרו להחלפת פרטים, עצרו את רכביהם, שוב, באופן שבו הם נושקים זה לזה. אני מעדיף אפוא בעניין זה את עמדת הנתבעת 1 לפיה התמונה שצילמה (נ/1) צולמה במקום התאונה ובסמוך לאחריה.

7.מעבר לאמור, בעמדת הנתבעות תמך גם העד מטעם הנתבעת 1, מר דיריני. עם זאת, העד הסכים כי חוות דעתו נשענת על המידע העולה ממסמך נ/1 (שם בעמוד 3 בשורות 26-32).

8.ביסוס נוסף למסקנה זו ניתן להוסיף מכך שלרכבה של התובעת לא קרה דבר (שם בעמוד 3 בשורה 11). לטענת מר דיריני (שם בעמוד 3 שורה 32), המכה שהביאה לנזק בפינה הימנית אחורית ברכב התובע צריכה הייתה להביא לפגיעה ברכב הנתבעת 2, למצער ברמה של שבירת חלקי פלסטיק.

9.הנה כי כן, מכלול הנסיבות והעדויות אשר פורטו לעיל מביא למסקנה כי התובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת תביעתו.

10.התביעה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ח, 04 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.