ת"ק 57357-02-14 פקדו נ' ותף ע"י יוסף יהודית ואח'

בפני תביעה כספית במסגרתה עתר התובע משה פקדו (להלן "התובע") לחיוב הנתבעת נציגות הבית המשותף ברח' שלונסקי 3 בנתניה (להלן "נציגות הבית המשותף") מקום בו מתגורר הוא, בסך של - 12,000 ₪, שזה לטענתו סכום ערכם הכולל של חפצים אישיים השייכים לו, וביניהם עגלת תאומים, שטיח, מיטת תינוק + שידה, כלי בית ומוצרי חשמל (להלן "הציוד") שהנתבעת סילקה ו/או זרקה ממחסן הבית המשותף ללא רשותו והסכמתו, וכך גם לחייב את הנתבעת בתשלום בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו והוצאות משפט.

הנתבעת בכתב הגנתה עתרה לדחיית תביעת התובע שהוגשה נגדה.

התובע, משה פקדו ציין בעדותו הדברים הבאים:

"אני תבעתי את נציגות הבית המשותף בגלל הדברים הבאים: זרקו לי את החפצים שלי ביום 26.02.2014, מהמחסן. המחסן הוא מחסן משותף של כל דיירי הבית. כל אחד יכול לשים שם מה שהוא רוצה. אני שמתי במחסן הרבה דברים. היה לי עגלת תאומים יקרה שעלתה לי 3500 ₪, שקניתי אותה לפני 10 שנים בערך כי הילד שלי שהשתמש בעגלה הזו הוא כבר בן 10. אח"כ יש לי עוד ילד שהשתמשתי בעגלה הזו והוא בן 9. היה לי שטיח שרכשתי אותו בשנת 2013. הנתבעת טענה שהשטיח עדיין נמצא שם אבל אני לא בדקתי את זה. שילמתי על השטיח הזה משהו בערך 600 ₪. כששיפצתי את הבית שמתי את השטיח הזה במחסן. היו לי שם מוצרי חשמל, שידה של הילדה שעלתה לי 200 ₪ לערך, היו לי שם הרבה מוצרים. כששמו את המודעות שכל אחד צריך לפנות את המחסן כי היום שם גם דברים של דיירים נוספים, אני בעד הפינוי של כל הדברים מהמחסן והיתה תקופה שגם אני הייתי בוועדת ביחד עם הגב' יהודית יוסף. אני פיניתי את מה שאני צריך לפנות והשארתי במחסן את הדברים האלה כדי שאוכל להשתמש בהם. לאחר שבוע שהשארתי את הדברים שם ועוד דיירים פינו חלק וחלק השאירו ולא זרקו את הכל, אז הסתבר שזרקו את הדברים שלי מהמחסן. שאלתי את הגב' יהודית מי זרק ואין לי טענות לגב' יהודית כי באותו זמן ששאלתי אותה מי זרק את הדברים שלי מהמחסן אז היא אמרה לי שאשאל את דוד גבריאלוב כי הוא זרק. אני אומר שמבחינתי וועד הבית הוא אחראי ולכן אני אומר שצריך לשלם לי את סכום הנזקים. מר גבריאלוב מטריד את המשפחה שלי, זה מה שאני רוצה לומר. הוא מטריד את המשפחה שלי ואת הילדים שלי בזה שהוא אומר להם שאסור לשחק בשטח של הבית המשותף".

בחקירתו הנגדית לשאלה "האם יש לך קבלות על הדברים האלה שאתה אומר שהיו לך במחסן ושלטענתך נזרקו מהמחסן ומעידות על המחירים של החפצים האלה ומתי קנית אותם אם בכלל."

השיב "אין לי שום קבלות ואין לי מסמכים. מי ידע שאגיע לביהמ"ש ומי ידע שאני צריך לשמור קבלות

על כל החפצים שהיו לי במחסן."

עדה מטעם הנתבעת יהודית יוסף אשר במועד הרלבנטי לתביעה היתה חברת ועד הבית המשותף, תארה בעדותה את אופן השתלשלות האירועים בציינה הדברים הבאים:

"אני גרה בבית משותף ברחוב שלונסקי 3 בנתניה. כרגע אני נספחת של חברת וועד. יש כרגע חברת ניהול אבל בתאריך 26.02.2014, הייתי חברת וועד. הבניין שלנו הוא פשוט, של אנשים עובדים. לא תוכננו מחסנים פרטיים עבור הדיירים. לא פרטיים ולא משותפים. כל אחד מהחללים שנקראים עכשיו "מחסן", היה ייעוד אחר. האחד לפחי אשפה, אחד לבלוני גז ואחד ליד המקלט כדי לשים דברים של המקלט עצמו, כך שלאף אחד מהדיירים אין זכות שימוש בחללים האלה. ברגע שלא השתמשו באחד החללים האלה, אז הדיירים פלשו ושמו מנעולים משלהם בחללים האלה והכניסו דברים משלהם לחללים האלה ולא אפשרו לדיירים אחרים להכניס דברים והסכימו רק למי שהסכימו להכניס דברים. אני גרה בבניין 37 שנים והכרתי את כל הדורות של הפולשים. בכל פעם שהייתי חברת וועד פנו אלי דיירים בבניין ושאלו מדוע הם לא יכולים להכניס דברים לחללים האלה ומדוע אחרים תפסו חזקה עליהם והכניסו דברים. להיות נציגת בית ל-48 דיירים זו משימה לא קלה ובעיקר לבקש מדיירים לפנות את החפצים שלהם, זו משימה בלתי אפשרית. בכל מקרה, הדבר הזה חזר על עצמו בכל אסיפת דיירים. כשדוד ואני שוב החלטנו להיות חבריי נציגות הבית המשותף החלטנו לנסות להתמודד עם הבעייה הזו וכדי להיות בסדר כתבתי למפקחת על הבתים המשותפים וביקשתי ממנה ייעוץ איך אנחנו צריכים לגשת לעניין. התשובה שקיבלתי היתה שמכיוון שהיא רשות שיפוטית וייתכן שאנחנו והדיירים נגיע אליה, אז היא לא יכולה לתת לנו ייעוץ. בעקבות זה החלטנו לנסות ופירסמנו הודעות שצירפתי אותם לכתב ההגנה. ביום 09.01.2014, הבאנו לדיירים את ההודעה כפי שמפורטת במסמך מיום 09.01.2014 ובכל הודעה כזו הקפדנו להודיע שעל פי החוק לכל דיירי הבניין זכות שווה להשתמש במחסנים שברכוש המשותף ולקבל מפתח. את זה פירסמנו גם ביום 09.01.2014 וביום 12.01.2014 וגם ביום 29.01.2014. ביום 29/1 הודענו על התאריך שצריך לסיים לפנות את המחסנים האלה והוספנו שם "חפצים שאתם רוצים להמשיך ולאחסן במחסן יש לסמן עם מספר הדירה של הדייר וחפצים שלא נדע למי שייכים יזרקו לפח". מדוע יזרקו לפח? זאת מכיוון שיש דיירים שכאשר הם גרים בבניין הם חושבים שהדברים חשובים וכאשר הם עוברים דירה, הם עוזבים את זה שם, לא מנקים ולא שום דבר וזו בעייה. הודענו לדיירים שב-31.1.14 אנו נגיע ואמרנו שמי שיש לו מפתחות שיחזיר ואנחנו נחליף את המנעול כדי שנוכל לחלק לכל הדיירים בבניין. כשניגשנו למחסן הספציפי שבו היו מאוחסנים גם הדברים של התובע ושל אחרים בניגוד לתיאור שציין התובע ושאמר שהמחסן היה מסודר כביכול עם דברים שלו, אני אומרת שהייתה במחסן ערימה של דברים בכניסה לחלל הזה שהגיעה עד לנורת החשמל שבתקרה ולא היה חשמל בחלל הזה. אני מציינת שהחלל הזה צמוד למקלט. היינו צריכים להיעזר בעובד הניקיון אז לא עשינו ניקיון באותו יום. כשבאנו לסדר את זה, דוד לא היה, הוא היה בעבודה. רק אני הייתי שם עם עובד הניקיון. דבר היחיד שעניין אותי בין עשרות הפריטים שהיו בערימה הזאת זה אם יש מס' דירה על הפריט או לא. אציין שידעתי על שכן שעבר דירה לפני חצי שנה ותיארתי לעצמי שהוא לא הוציא את הדברים שלו וידעתי איפה למצוא אותו וביקשתי ממנו לפנות את הדירה שלו. עד כדי כך עבדתי בעניין הזה. לא סתם לקחנו דברים והוצאנו. אנו לא מתעלמים מזכויות הדיירים. לגבי הפריטים שהיו בערימה, כל פריט שהיה בערימה והיה סימן של מס' דירה אז בדקנו אותו ולא זרקנו אותו. רק את הפריטים שלא היו מסומנים עם מספרי הדירות פינינו. דוד גבריאלוב הוא חדש בבניין. אני שאני ותיקה בבניין הזה אף פעם לא ידעתי מה שייך למי במחסנים האלה. לכן אנו ביקשנו שכל אחד מהדיירים יסמן את מספר של הדירות על פריט שהוא רוצה להשאיר. התובע לא סימן אף אחד מהפריטים שהיו בחלל הזה במספר הדירה שלו או בסימון אחר כלשהו שזה שייך לו. הכל היה בערימה כפי שציינתי ולכן הפריטים האלה סומנו. לא יכולתי לדעת אם ולמי משתייכים כל הפריטים בערימה הזאת. כפי שציינתי החלל הזה שימש גם דיירים נוספים וגם דיירים שעזבו את הבניין וכבר לא גרים בו. לכן אני מבקשת לדחות את התביעה שהוגשה כנגד הנתבעת ושלא הוכחה. התובע ציין היום שאין לו שום טענות אליי. אני אומרת שכשהתובע ראה שהדברים שלו לא במחסן, הוא האשים אותי בפני האנשים האחרים שהיו שם, אמר שאני לקחתי ומכרתי אותם וזה ציער אותי. עכשיו אני שומעת שאין לו טענות אליי. אני לא לקחתי שום דבר ולא מכרתי שום דבר. לא היה עולה בדעתי לעשות דבר כזה. פעלתי כפי שנדרש מנציגת ועד. רצינו לפתור בעיה ולצערי הרב בסופו של דבר אנו מוצאים את עצמנו בבית משפט".

בחקירתה הנגדית ע"י התובע לשאלה: "את הערימה שאמרת שהייתה בחלל הזה ושהגיע עד התקרה, אני אומר לך שלא היה דבר כזה. " השיבה "אני אומרת לך שכך זה היה, הייתה הערימה של דברים כפי שאמרתי לך עד התקרה של כל מיני חפצים, חלקם שלך וחלקם של דברים אחרים שאי אפשר לסווג ביניהם. " לשאלה "לגבי המפתחות למחסן הזה, אני אומר לך שזה לא נכון שרק לי ולעוד כמה דיירים היו המפתחות אלא היה גם מפתח לנציגות הבית המשותף לכל מחסן. " השיבה " אתה טועה. לא היה לנו שום מפתח. אולי כשאתה היית בועד הבית לפני מס' שנים אולי ב-2006 ואתה הכנסת את הדברים אז היה לך מפתח כי גם הכנסת לך את הדברים וגם היית בועד בית. אחרי 2006 לא היו מפתחות לועד. לא לדוד גבריאלוב ולא לי אין שום חוט לא במחסן שבו השתמש התובע ולא באף מחסן אחר בבניין. "

עד נוסף מטעם הנתבעת, דוד גבריאלוב שהינו חבר בנציגות ועד הבית המשותף ציין בעדותו כדלקמן:

"אני חבר ועד הבית יחד עם יהודית יוסף. אני מצטרף לכל הדברים שהעידה עליהם יהודית יוסף וכפי שכתובים בכתב ההגנה ומבקש רק להוסיף ולחדד שהמטרה הייתה כשאני נכנסתי לועד, לעזור לדיירים בטענות שהיו להם לגבי המחסנים האלה, בין היתר. כמו שיהודית אמרה, לא לי ולא ליהודית יוסף אין לנו שום חפצים בחללים שנקראים על ידי הדיירים "מחסנים" מאחר ודיירים רבים בבניין פנו אלינו בטענות רבות לגבי כך שחלק מהדיירים בבניין ניכסו לעצמם את המחסנים האלה ומשתמשים בהם לאכסון חפצים שלהם ונועלים אותם, אז החלטנו לטפל בבעיה כדי לפתור אותה. אני מצטרף לכל מה שיהודית העידה בעניין הזה. מפנה לפרוטוקול אסיפת הדיירים מ-11.12.13 וכך גם להודעות שפורסמו בעניין זה מיום 9.1.14, 12.1.14 ו-29.1.14. אני רוצה לומר לגבי הטענה של התובע שכביכול אני הוא זה שזרקתי את החפצים שלו מהמחסן, אני אומר שאני לא הייתי בכלל בזמן הפינוי. הייתי בעבודה ולא זרקתי שום דבר מהדברים שהיו במחסן. לכן זה שהוא אומר כביכול שאני עשיתי את זה, אין לזה שום יסוד. יהודית העידה על כך".