וינטראוב נ' דגן ואח'

לפניי בקשת המבקשת (הנתבעת 2) למתן החלטה בבקשתה להעברת מקום הדיון בתביעה לבית משפט לתביעות קטנות במחוז הצפון או במחוז מרכז.

המשיבה (התובעת) הגישה תביעה כספית בגין נזקים אשר נגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים מיום 22.12.2017 בכביש 70 מכיוון אליקים לכיוון יוקנעם. תחילה, הוגשה התביעה נגד הנתבע מר רון דגן, ובהחלטתי מיום 27.05.2018 הוריתי על צירוף המבקשת כנתבעת נוספת בתיק בהיותה החברה המבטחת של רכב הנתבע.

המבקשת עתרה להעברת הדיון לבית משפט לתביעות קטנות במחוז צפון בשל מקום קרות האירוע לידי יוקנעם שבמחוז הצפון, ולחילופין למחוז מרכז בשל מקום מושבה של המבקשת בפתח תקווה ומקום מגוריו של הנתבע הנוסף בתל אביב.

המשיבה בתגובתה, ביקשה להותיר את התביעה בבית משפט לתביעות קטנות בעכו. המשיבה טענה, כי המבקשת היא חברת ביטוח ועל כן קיימת סמכות מקומית לכל בית משפט בארץ. עוד נטען, כי הנתבעים מנסים להכביד על המשיבה (התובעת) בניהול ההליך שאינה מיוצגת בו.

בהחלטתי מיום 05.08.2018 ומאחר והתיק נקבע לדיון ליום 06.11.2018, הוריתי כי שאלת הסמכות המקומית תידון בפתח הדיון הקבוע.

בבקשתה שלפני עתרה המבקשת למתן החלטה בשאלת הסמכות המקומית מאחר ומתן החלטה בבקשה עשוי, לשיטתה, לחסוך הגעת הנתבעים לדיון מיותר.

בהערה מקדימה אציין, כי בית המשפט לתביעות קטנות הינו בית משפט מיוחד, אשר הוקם למטרות מוגדרות. סעיף 60 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, המגדיר את הסמכות העניינית של בית משפט זה, מאפשר הגשת תביעות עד לסכום תקרה שנקבע וכן למתן צו להחלפת מצרך, לתיקונו או לביטול עסקה. הקמת בית המשפט לתביעות קטנות נועדה להקל על ניהול תביעות שאינן מסובכות, לא מחייבות ידע משפטי רחב ופשוטות לפתרון. לכן, קיימות הקלות וגמישות במסגרת ההליך הזה אשר נקבעו בתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 (להלן: "תקנות השיפוט"), כמו למשל היעדר ייצוג עו"ד, גמישות בסדרי הדין והראיות וכדו'.

בתיקון האחרון לתקנות השיפוט בתביעות קטנות שנכנס לתוקף בתחילת חודש זה [תקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין) (תיקון), התשע"ח-2018], עוגנה סמכותו של בית המשפט לפעול בצורה אקטיבית לבירור המחלוקת בין הצדדים, וכך נכתב בדברי ההסבר:

"הליך התביעה הקטנה שונה במהותו ובאופיו מהליך אזרחי רגיל בכך שמתכונת הבירור בו היא אקטיבית, מעין-אינקוויזיטורית. נקודת המוצא, נזכיר, שבעלי הדין לא מיוצגים, אינם ערים לזכויותיהם הדיוניות, לדין המהותי, ולדרך הנכונה להציג את עניינם. גישה פסיבית עלולה להוביל לכך שבעלי הדין לא יציגו את התשתית העובדתית הדרושה להכרעה; לא יטענו את הטענות המשפטיות הנכונות; היא מקנה יתרון לשחקנים חוזרים שאוחזים במיומנות דיונית ופוגעת בשוויון המהותי; חקירה נגדית, שמצריכה זמן ויכולת, אינה מתאימה לדיון קצר ולמי שאינו מיומן בחקירה. השיטה האדוורסרית הנוהגת בהליכים אחרים, ונשענת על ההנחה שבעלי הדין מיודעים ומייצגים נאמנה את האינטרס שלהם-עצמם, אינה מתאימה להליך זה. מסיבות אלו דין מיוסד הוא במשפט המקובל שהליך של תביעה קטנה מתנהל במתכונת בירור פעילה. המותב אוחז במושכות הדיון ומנהל אותו כפי שנראה לו צודק ונכון, כפוף לכללי הצדק הטבעי. על כן מוצע להוסיף לתקנה אמירה שמטרתה בעיקר הצהרתית: להבהיר שמסגרת הדין בהליך זה שונה היא: "ויברר את המחלוקת באופן פעיל". היא נועדה לצמצם את המקרים בהם שיפוט אדוורסרי הוביל לניצחון של צד חזק אך משום שהוא אוחז במיומנות מתאימה, או לכך שהאמת לא תצא לאור עקב חוסר מיומנות של שני הצדדים".