ת"ק 56933-02-14 כהן נ' מי כרמל בע"מ

1.התובע הגיש תביעה למתן סעד הצהרתי, בו ייקבע כי חובו לנתבעת הינו מבוטל. התביעה הוגשה בעקבות דרישת הנתבעת מהתובע לשלם עבור צריכת מים בבית משותף, בו נמצאת דירתו של התובע. לטענתו, החוב נשוא הדרישה מתייחס לצריכת מים שהוא כלל לא צרך, וכי מדובר למעשה בצריכה לפי מד המים הראשי השייך לעירייה. בכתב התביעה צוין כי מד המים הראשי נמצא כמאה מטרים מהבית, וכי לארבעת הדיירים בבית אין צריכת מים משותפת כלל. עוד נטען, כי על העירייה לשאת בעלויות צריכה לפי מד המים הראשי, לרבות תיקון נזילות הנובעות ממנו.

התובע צרף לכתב התביעה נספחים הכוללים, בין השאר, "הודעה על פיקוח ברשת המים הפרטית" מיום 22.4.2013, חשבונות תקופתיים עבור מים וביוב מתאריכים 7.11.2013 ו-12.1.2014, אישור תשלום מים מיום 28.1.2014, חשבונית מס/קבלה מיום 28.1.2014, בקשה להפרדת מערכת מדידה במבנה, העתק פרוטוקול ופסק דין בת"ק 42756-05-13 מיום 31.10.2013, מכתב מיום 5.11.2013 מאת הנתבעת אל התובע בנושא זיכוי חיובים, וחשבונות תקופתיים של מים וביוב עבור החודשים מרץ, יולי וספטמבר 2014.

2.בכתב ההגנה נטענו הטענות הבאות:

א) הנתבעת פועלת כתאגיד מים עירוני בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001 (להלן: חוק תאגידי מים וביוב). בהתאם לסעיף 2 לחוק מדידת מים, התשט"ו-1955 (להלן: חוק מדידת מים) "לא יספק אדם מים, אלא במדידה". מדידת המים מתבצעת על-ידי הנתבעת בהתאם לדין. אחריותה של הנתבעת חלה עד למד המים הכללי המותקן בכל נכס. בבניין משותף יש להתקין מדי מים משוייכים לכל אחת מהדירות לשם מדידת צריכה פרטית ומד ראשי לבניין שימדוד את כל אספקת המים לבניין המורכבת מצריכה פרטית וצריכה משותפת. הצריכה המשותפת מוגדרת כ"הפרשי מדידה" בכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011 (להלן: כללי אמות מידה).

ב) כל צרכן מחויב על פי הדין הן בצריכה הפרטית שלו והן בחלקו בהפרשי המדידה. בבית המשותף קיימים ארבעה מונים משויכים (פרטיים) וכן מד מים ראשי. מתחילת שנת 2010 נצפתה לסירוגין צריכה משותפת בבית.

ג)במסגרת פיקוח שנערך בבית על-ידי הנתבעת בדצמבר 2013 ובחודש פברואר 2014, הודגמה לכאורה נזילה בקו המשותף. התובע סרב לשלם את חלקו היחסי, בניגוד לשאר דיירי הבית. האחריות על רשת המים הפרטית הכוללת צנרת ומתקנים הנמצאים בחצר הצרכן חלה על הצרכנים, לרבות טיפול בתקלות ונזילות בצנרת הפרטית. על-כן, אין בסיס לתביעה ולסכום המפורט בה.

לכתב ההגנה צורפו מסמכים המעידים על כמות הצריכה הפרטית והמשותפת בבית במועדים שונים, תכתובת דואר אלקטרוני מיום 4.2.2014 מאת מפקח קריאות מדי מים (להלן: הדוא"ל), תצלומים של הבית ומדי המים, מכתב מיום 25.11.2013 מאת הנתבעת אל ועד הבית ומדריך לצרכן בהתאם לכללי אמות מידה ומסמכים המפרטים קריאת מד מים ראשי בבית.

3.בדיון ביום 16.3.2015 הבהירו הצדדים כי התובע לא שילם את דרישת החוב לנתבעת בהתאם לגובה הסכום אותו הוא תובע. התובע ציין כי אמו, צביה כהן (להלן: האם), מנהלת את משק הבית וכי הוא לא נמצא בארץ בתקופות ממושכות. האם, אשר נכחה בדיון, הבהירה כי מדובר בדרישת תשלום של כ-2,700 ₪, כמפורט במסמך ת/1. עוד היא ציינה כי השעון הראשי נמצא במרחק של כקילומטר מהבניין.

4.בעדותו של נציג הנתבעת, יניב אדלשטיין, המשמש כמנהל מחלקת שירות לקוחות (להלן: יניב), הוא אמר כי נצפו נזילות בקו המים הכללי וכי דיירי הבניין הגישו בקשה להכרה בתעריף מיוחד בשל חריגה הנובעת מנזילה (נ/1). הנתבעת הציגה כראיות מכתב מאינסטלטור מיום 20.3.2014, קבלה מיום 23.9.2013, מכתב מאת הנתבעת אל דיירי הבית מיום 14.5.2014 בנושא בקשה להכרה בצריכה חריגה עקב נזילה (נ/2), מכתב מאת הנתבעת, המופנה אל ועד הבית מיום 12.9.2013 בנושא פיקוח שנערך בבניין ביום 18.8.2013 (נ/3), ורישומי צריכת מים במד המים הכללי (נ/4 – נ/5), המראים, בין השאר, את הצריכה המשותפת בבית בשנים 2002 - 2015. בחקירתו הנגדית אישר יניב כי לתובע ניתן זיכוי מלא לתובע ם לפסק הדין מחודש אוקטובר 2013. לדבריו, מד המים הראשי נמצא במרק של 50 - 100 מטרים מהבית, ובמקרה של נזילה בו האחריות לתקנו מוטלת על כל דיירי הבית.