אייאיו נ' כלאף ואח'

עסקינן בתביעה שעניינה נזק אשר נגרם לכלי רכב שהיה מעורב בתאונת דרכים בתאריך 19.03.18.

לטענת התובע, עת נסע בנתיבו כדין יצא רכב הנתבע ממפרץ חניית רכבים מבלי להסתכל ומבלי לתת זכות קדימה נכנס לנתיב נסיעתו פגע בו והסב לו נזק.

לטענת הנתבע, התאונה התרחשה בצומת עת רכבו "גלש" באיטיות כדי לחצותו או אז הגיח רכב התובע משמאלו במהירות ופגע בו.

שמעתי את עדויות הנהגים, עיינתי בכתבי טענותיהם על נספחיהם וכן לאחר שהעמקתי חקר בתמונות ממקום התרחשות התאונה מצאתי כי דין התביעה להתקבל.

ודוק, מתמונה אותה צירף התובע לכתב התביעה ניתן ללמוד כי המקום ממנו יצא הנתבע הינו מעין מתחם חניה/חצרים אשר ממולו- זאת דווקא נלמד מתמונת הנתבע- שוכן בית כנסת.

צודק נציג חברת הביטוח בטענתו כי בצומת הנעדר תמרורים על פי תקנות התעבורה זכות הקדימה היא לרכב הבא מימין.

אך במקרה דנן אין עסקינן בצומת, אלא בנסיעת התובע בכביש ישר והגחת רכב הנתבעים ממתחם חניה/חצרים לנתיבו.

תקנות התעבורה התשכ"א- 1961 סעיף 64(ב): "נוהג רכב היוצא מחצרים, מדרך גישה לבית...ממקום חניה לכלי רכב וכיוצא באלה...והוא עומד להיכנס לדרך או לחצותה- (2) יאיט ויתן זכות קדימה לכלי רכב המתקרבים באותו הכביש לפני שיכנס לכביש".

ומסקנתי שבמקרה דנן העדרו של תמרור אינו נעוץ ברשלנות הרשויות אלא בכך שתוואי הדרך ברור ואינו מצריך הבהרה או הסדרה נוספת בדמות תמרור. ברי כי אין הרשות נדרשת להציב תמרור המבהיר כי יש ליתן זכות קדימה ביציאה מחצרים/מתחם חניה.

ונראה כי גם לנתבע בזמן אמת היה ברור כי זכות הקדימה היא לרכב הבא מהכביש הראשי , וכך לדבריו: "התקדמתי לאט לאט לראות שאין רכב שמגיע משמאלי" כך גם מדגיש בכתב ההגנה "גלש אט אט לתוך הצומת כיוון ששדה ראייתו היה מוגבל בשל רכבים חונים", גם בהתנהלותו זו של הנתבע ניתן ללמוד כי היה ברור לו כי הוא יוצא מצד הדרך/מתחם חניה או חצרים וכי עליו לתת זכות קדימה לרכב הנוסע בכביש.

אך למרבה הצער, על אף ששדה הראיה היה חסום העדיף הנתבע "לגלוש" (כלשונו) לתוך הכביש ובעטיה של גלישה זו התרחשה התאונה.

זאת ועוד, עיינתי בטופס ההודעה לחברת הביטוח מטעם התובע, אשר צורף לכתב התביעה, ממנו עולה כי בסמוך לאירוע דיווח לחברת הביטוח כך: "נסעתי ישר כאשר רכב צד ג' יצא מחניה מבלי להסתכל ונכנס בי".

טופס הודעת הנתבע לחברת הביטוח לא הוגש לבית המשפט וזאת על אף היות חברת הביטוח נתבעת בתיק ועל כך יש לתהות.

בשולי הדברים מצאתי לציין כי הואיל וסלע המחלוקת היה ברור ומצומם מלכתחילה משום וכבר בכתב התביעה טען התובע כי המקום ממנו הגיח רכב הנתבע היה מתחם חניה ואף הציג תמונה לתמוך טענתו, ניתן היה לצפות שהנתבעים היו תומכים טענתם כי מדובר 'בכביש רגיל' בתמונה המאפשרת התבוננות ובחינת המקום ממנו הגיע התובע. תחת זאת, הנתבעים הניחו בפני בית המשפט תמונות שאין בהן לתרום לסוגיה היחידה שבמחלוקת (אופי המקום) בתמונות שהציגו ניתן להבחין אר ורק בכביש הראשי ממנו הגיע רכב התובע וחלק זעיר מהמקום ממנו הגיע רכב הנתבעים באופן שלא ניתן ללמוד דבר מהתמונה על טיב ואופי המקום.

על אף האמור יודגש, כי הנתבע עצמו אישר כי יצא עם רכבו ממקלט ואף בדברים אלו יש לחזק את דברי התובע כי מדובר בחצרים ו/או במתחם חניה ועל כן, על יוצא מדרך זו ומבקש להשתלב בדרך או לחצותה לתן זכות קדימה.