טוביס נ' הרץ ישראל (קשר רנטאקר בע"מ)

תביעה לפיצויים בגין הפרת הסכם מצד הנתבעת לספק כיסא בטיחות לתינוק בהשכרת רכב בחו"ל.

ביום 25.1.18 הזמין התובע מהנתבעת השכרת רכב בחו"ל, ובכלל זאת הזמין כיסא בטיחות לתינוק. הזמנת הכיסא צוינה במפורש בהזמנה. חרף זאת, כאשר הגיע לסוכנות ההשכרה בחו"ל, נמסר לו כי אין כיסא לתינוק. לאחר דין ודברים, הסוכנות הפנתה את התובע לסניף של הסוכנות בשדה התעופה. התובע נסע לשדה התעופה, אולם גם שם נאמר לו שאין להם כיסא לתינוק להציע לו, והפנו אותו לסוכנות אחרת. התובע שילם לנציג הסוכנות האחרת סך של 40 יורו וקיבל את הכיסא לתינוק. פרט להפסד הכספי (תשלום 40 יורו במקום 20 יורו כפי שפורט בהזמנה) נגרם לתובע ולבני משפחתו עוגמת נפש רבה עקב בזבוז הזמן בטיול.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי כלל אין יריבות בינה לבין התובע, היות שהיא סיפקה את שובר ההזמנה בלבד, ואילו הסכם ההשכרה נכרת מול חברת Herz בבוקרשט, אשר בו אף תניית שיפוט מקומית בבוקרשט. הנתבעת גם מלינה על כך שהתובע לא פנה אליה בזמן אמת, הגם שהיא מפעילה מוקד הפועל ברציפות. לבסוף, לטענתה, התובע קיבל את הרכב כבר בשעה 9:30 עם כיסא תינוק, ולכן, ובהינתן ששעת ההשכרה המיועדת היתה 9:00, לא נגרם לו כל נזק.

לאחר שעיינתי בכלל החומר שהוגש בתיק, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדי ועדויותיהם, מצאתי כי דין התביעה להתקבל במלואה.

התביעה מבוססת על הפרת שובר ההזמנה, שהוא הסכם שנכרת בין התובע לבין הנתבעת, ולא על הפרת הסכם השכרת הרכב. לכן אין כל רלבנטיות לטענות הנתבעת לעניין היעדר יריבות כביכול והיעדר סמכות (כאשר גם ביחס להפרה של הסכם השכירות, התובעת אינה משוחררת מכל אחריות, אולם אין צורך להרחיב בכך בתובענה זו, וראו למשל ת"ק (פ"ת) 30104-09-15 אלעד נ' איסתא (7.6.16) והפסיקה הנזכרת שם)).

במסמכים הנלווים לשובר ההזמנה, ששני הצדדים צירפו, נכתב במפורש כי תוספות מיוחדות כגון כיסא לתינוק יש להזמין במועד ביצוע ההזמנה, וכי "כל תוספת שאינה מאושרת בשובר איננה מחייבת את 'קשר רנט א קאר' והיא תלויה בזמניות אצל חברת ההשכרה המקומית". מכאן עולה, כי כאשר התוספת כן מאושרת בשובר, כבמקרה דנא, אזי היא כן מחייבת את הנתבעת. מכאן, תקלה באספקת אצל הסוכנות המקומית באספקת התוספת שצוינה בשובר, מהווה הפרת הסכם ישירה של הנתבעת כלפי התובע. יצוין כי הנתבעת לא טענה לסיכול הסכם, וממילא גם לא הוכיחה זאת. כמו כן, בניגוד לטענת הנתבעת, יש לה יכולת שליטה טובה למדיי ביחס לתוספות המפורטות בשובר, וחלה עליה חובה לוודא עם הסוכנות המקומית ידיעתה על אודות תנאי ההזמנה, ולוודא שמה שהובטח בהזמנה אכן יסופק. מכל מקום, נטל ההוכחה של טענת סיכול הינו על כתפי הנתבעת, והנתבעת שלא טענה זאת ולא הביאה כל ראיה לכך, לא הוכיחה זאת.

הנה כי כן, הנתבעת שהתחייבה בשובר ההזמנה שיסופק כיסא תינוק לתובע, לא עמדה בהתחייבותה, והפרה את ההסכם עמו.

הנזק שנגרם לתובע, פרט לפער של 20 יורו שהיה עליו לשלם בגין הכיסא, הינו עגמת נפש. מדובר ב"חוזה הנאה" שעיקר מטרתו אינה עסקית, אלא רגשית, רוחנית וכיוצא בזה מטרות לא גשמיות, ובכגון דא הנזקים הבלתי ממוניים עשויים להיות משמעותיים. לעניין זה יש לבחון את מהות הפגיעה, עצמתה, משך הפגיעה והיקף האינטרס שנפגע, וכן את יכולת הנתבע לצמצמם את הנזק (ת"א (ת"א) 1286/08 אביגזר מאיר ו- 367 אח' נ' כספי הפלגות קרוז בע"מ (17.5.11) בפסקה 19 לפסק הדין).

במקרה דנא, הנתבע הסביר בעדותו, כי עקב הצורך לנסוע לשדה התעופה הם נאלצו לסטות מהמסלול ולבזבז מספר שעות, כך שהשתבשו כל תכניותיהם לאותו היום, שהיה יום אחד מבין טיול בן 4 ימים עם רכב. הנתבעת הפנתה למסמך שלטענתה מעיד על כך שהתובע שכר את הרכב בשעה 9:30 שכן נכתב עליו שמדובר בסוכנות של שדה התעופה, אולם התובע עמד על כך כי זה המסמך שקיבל מהסוכנות הראשונה. התובע גם הסביר באופן מפורט את פרק הזמן שהמתין בסוכנות הראשונה (כ- 45 דק') את משך הזמן שנדרש לו להגיע לשדה התעופה בשעות העומס (כ- 45 דק') וכן פירט את השירות הקלוקל בשדה התעופה שהפנה אותו לגורם פרטי אחר לקבלת הכיסא. התובע גם הסביר, שמדובר בסטייה מהמסלול המקורי, וכי עקב כך, ומאחר שהיו עם תינוק, הדבר גרם לשיבוש תכניות אותו היום. תיאור התובע היה משכנע ומהימן, והוא נתמך גם בתחשיב זמן של Google מפות, ומנגד הנתבעת לא העידה כל עד בעל ידיעה אישית, ואף לא צירפה מסמך הסבר מצד הסוכנות בחו"ל. משכך, מצאתי לאמץ את עדות התובע ביחס לנזק הלא ממוני שנגרם.