פלוני נ' נציגות ועד הבית המשותף-באמצעות הגב' שרה טובול ואח'

בפני תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, יליד 1973.

התובע, שהוא נהג מונית, נקרא ביום 4.2.16 לאסוף את הגב' שרה טובול מהסופר, לאחר שעשתה קניות, כשבידיה שקיות רבות. הוא עצר עם המונית בכניסה לחניון המקורה של בנין המגורים בו מתגוררת הגב' טובול. מדובר בחניה המשמשת את כל דיירי הבנין וניתן לפתוח אותה לכניסת מכוניות באמצעות שלט.

לגרסת התובע, הוא ביקש לסייע לגב' טובול לקחת את השקיות מתא המטען של המונית למעלית, דרך החניון. מאחר שהוא לא יכול היה לסחוב את כל השקיות למעלית בפעם אחת, חזר התובע למונית על מנת ליטול שקיות נוספות, אולם בעודו סוחב את השקיות הנוספות לכיוון המעלית דרכה רגלו על מכסה של מנהול (בור ביוב) הממוקם בתוך החניה, המכסה זז והוא נפל עם שתי רגליו לתוך המנהול.

לטענת התובע הוא נחבל ברגליו וסבל מפגיעה בשוק ימין ובירך שמאל. לטענתו, הוא סבל משפשוף עמוק ברגליו, שהסב לו סבל רב והצריך טיפול רפואי. כיום נותרה לו צלקת במקום. עוד טען התובע, כי כתוצאה מפציעתו נגרמו לו הפסדי שכר, הוצאות והוא אף נזקק לעזרת הזולת. בסך הכל העריך התובע את נזקיו בסך של 33,500 ₪, מתוכם 20,000 ₪ בגין נזק לא ממוני (כאב וסבל).

בעדותו הדגיש התובע, כי לאחר שנפצע נסע ישירות לקופת חולים שם קיבל זריקה נגד טטנוס ובוצעו טיפול וחבישה בפצעיו. לטענתו, במשך חודש שלם נאלץ לחבוש את פצעיו פעמיים ביום, בבוקר בקופת חולים ובערב בבית. לטענתו, באותו חודש שלאחר התאונה הוא גם נאלץ לנוח בין הנסיעות כך שבתקופה זו עבד למעשה רק כשליש מעבודתו בחודש רגיל בו הוא מרוויח כ-8000 ₪. התובע הוסיף וטען, כי רכש תרופות, משחות ועזרים רפואיים על חשבונו, בגינן הגיש קבלות (ת/1). כיום הוא "פחות או יותר בסדר, חוץ מצלקת שיש לי ברגל אבל היא לא כואבת".

לכתב התביעה צרף התובע, בין השאר, צילום של מקום התאונה (המונית עומדת כשחלקה האחורי בכניסה לחניון), צילום של מכסה המנהול (כשחלקו מוטה פנימה ולידו שקיות של קניות), צילום של המנהול כשעליו מונח מה שנראה כמו לוח עץ, צילום הפציעה של התובע ברגלו, וכן תיעוד רפואי המתאר את פגיעותיו. מתיעוד זה (מימים 5.2.16 ו-12.2.16) ניתן ללמוד כי התובע סבל בין השאר גם מזיהום במקום הפציעה וטופל באנטיביוטיקה.

כמו כן, צורף לכתב התביעה אישור רפואי מיום 25.2.16, ממרפאת קופת חולים כללית, לפיו הגיע התובע למרפאה ביום התאונה "עם שפשופים באזור נרחב בשוק הימנית, פצע נוסף מעל ברך שמאל ושטפי דם תת עוריים. מאז אותו היום ועד כה נזקק לבדיקת אורטופד, צילום רנטגן וחבישות יומיומיות במעקב מרפאתי לטיפול בפצע המורכב שהלך והסתבך. הפצע כרגע עדיין נמצא בתהליכי ריפוי ולא הגיע להחלמה מלאה בינתיים".

הנתבעת 1, נציגות הבית המשותף, שיוצגה ע"י הגב' טובול עצמה, הודתה בכתב הגנתה כי "המקרה המתואר בכתב התביעה אומנם ארע, אולם הנתבעת מכחישה מכל וכל את אחריותה לקרות המקרה וכן לכל נזק נטען". עוד טענה הנתבעת 1, כי ככל שנגרם לתובע נזק, האחראי לו הינה הנתבעת 2, החברה שבנתה את הבנין ואשר נגדה מנהלת הנתבעת 1 מזה שנים הליך משפטי בגין ליקויי בניה.

עוד טענה הנתבעת 1 בכתב הגנתה, כי אם ראה התובע את מכסה המנהול פתוח "מדוע זה לא נזהר התובע והכניס את רגלו לתוכו". הנתבעת 1 הוסיפה וציינה כי מקרה כזה מעולם לא ארע בחנית הבנין. עוד טוענת הנתבעת1, כי התובע לא הביא כל ראיה לנזקיו והוצאותיו וכי מאחר שמדובר בתאונת עבודה היה עליו לפנות למוסד לביטוח לאומי ולא אל הנתבעים.

בעדותה הוסיפה הגב' טובול והדגישה, כי התובע התעקש לעזור לה עם סלי הקניות, בניגוד לבקשתה. "הוא הביא אותי במונית, אמרתי לו שישאר בתחילת החניה. אמרתי לו שאני לא רוצה שיעזור לי. הוא התעקש וביקש לדעת איפה המעלית. היתה לו כוונה טובה. אמרתי לו שאסור שם שיכנס כי זו חניה פרטית. הוא עמד ברברס, לא ביקשתי ממנו". עוד הבהירה הגב' טובול ש"זו פעם ראשונה שזה קרה. אחרי המקרה אני שמה קרטון...".