1.עסקינן בתביעה חוזית-כספית, על סך 6,500 ₪, במסגרתה עותר התובע לחייב את הנתבעת בגין הפרותיה את התחייבויותיה בהתאם להסכם השירות שנכרת ביניהם וכן עותר הוא לשפותו בגין עלות מכשיר נייד מסוג אייפון 6 Sנשוא התקלה (להלן - "מכשיר טלפון נייד" או "המכשיר" ) ובנוסף, עבור הזמן היקר שנאלץ לבזבז בתחנת שירות, וכן על התקופה שהיה ללא מכשיר הטלפון הנייד, וכן עבור נזק לא ממוני.
2.אליבא דתובע, כעולה מכתב התביעה, בתאריך 25.6.2017, מסר התובע במרכז שירות של הנתבעת את מכשיר הטלפון הנייד שלו מסוג iphone 6S לתיקון, בשל תקלה שארעה בו בכך שלא נדלק. התובע אף ציין, כי מדובר במכשיר אשר היה בשימושו כעשרה חודשים בלבד ולדידו הינו "מכשיר חדש!". במרכז השירות נאמר לו לחזור לאחר כשעתיים על מנת לקבל את מכשירו בחזרה, וכך עשה. דא עקא, כששב התובע למרכז השירות נאמר לו שמוקד התיקונים לא הצליח לאתר את התקלה ולכן ישלחו את מכשירו לבדיקה במעבדה ולטענתו נאמר לו, כי תוך 5 ימים יקבל תשובה. אולם, לטענת התובע, תשובה קיבל רק לאחר חלוף פרק זמן של שלושה שבועות עת אשתו קיבלה מסרון מהנתבעת בה נכתב, כי מחכה לו מכשיר חדש הזהה למכשירו. בנוסף טען התובע, כי במשך כל התקופה נאלץ התובע להתנהל ללא דואר אלקטרוני מה שגרם להפרעה בהתנהלות היום יומית שלו. כשהגיע התובע לקחת את המכשיר קיבל מכשיר חלופי "עם גב לא מקורי וללא הסמל של אפל" ועל כך תביעה זו.
3.אליבא דנתבעת, כעולה מכתב הגנתה, התובע רכש את מכשיר הסלולר שלו בתאריך 15.5.2016.ביום 25.6.2017, קרי בחלוף למעלה משנה מעת רכישת המכשיר פנה התובע למרכז השירות בשל תקלה במכשיר. לאחר בדיקת כללית של טכנאי בנקודת השירות הוחלט להעביר המכשיר למעבדה. בתאריך 11.7.2017 קרי, לאחר 14 ימי עסקים מעת מסירת המכשיר לתיקון, נמסר לתובע מכשיר אייפון חלופי, תקין לחלוטין, תחת מכשירו התקול שלא ניתן היה לתקנו. הנתבעת הוסיפה, כי לעניין המכשיר החלופי, היא מאפשרת ללקוחותיה להשתמש במכשיר חלופי זמני, עת שוהה מכשירם בתיקון. "ככל הנראה התובע עצמו בחר שלא להשתמש בשירות זה של הנתבעת".
4.בדיון שהתקיים בפני במעמד הצדדים, שבו הם על עיקרי טענותיהם. התובע לא סתר את טענת הנתבעת, לפיה, המכשיר הוכנס לתיקון לאחר תקופת השנה הראשונה, רק שטען, כי תקופת אחריות היצרן הינה 5 שנים ולא שנה אחת בלבד. במסגרת הדיון העיד נציג הנתבעת, מר שי אליסיאן המשמש כנציג הכספים של הנתבעת. לדבריו, מכשיר התובע היה בתיקון במסגרת התקופה הקבועה בחוק ללא חריגה. אשר לחלקים שהוחלפו, טען, כי לאחר שנה הם לא מחויבים לתת ללקוח חלפים מקוריים, אשר למכשיר שהוחלף ללא הסמל המסחרי של חברת אפל (התפוח) בגבו, טען הנציג, כי חברת אפל לא מייצרת חלקים חלופיים עם הסמל המסחרי.
דיון והכרעה :
5.לאחר שעיינתי בכתבי טענות של הצדדים על נספחיהם, בחוות הדעת של הטכנאי ובתשובה שהוגשה ולאחר ששמעתי עדויות הצדדים בפניי, החלטתי, כי דין התביעה להתקבל בחלקה. להלן נימוקיי:
5.1אשר למכשיר הטלפון הנייד של התובע, התובע קיבל מכשיר חלופי ללא הסמל המסחרי של חברת אייפון בגבו אך לא הוכיח בראיות את המקור החוזי על יסודו היה לטענתו על הנתבעת למסור לו אייפון מקורי. מאידך גיסא, נציג הנתבעת הציג ראיות התומכות בגירסת הנתבעת כדבעי. כך הציג את הסכם ההתקשרות והפנה לס' 12, "אחריות פלאפון כוללת את התנאים הרשומים באחריות היצרן בהתאם לכתב האחריות שנמסר במצורף למכשיר בעת הרכישה למעט אספקת חלקי חילוף מעבר לתקופת האחריות. מבלי לגרוע מהאמור, אחריות פלאפון אינה מהווה אחריות יצרן על פי חוק....". וכן הפנה להסכם ההצטרפות לשירות התיקונים, ס' 1 "במקרה שהתקלה ניתנת לתיקון, לפלאפון שיקול הדעת האם לתקן את המכשיר או לספק מכשיר חלופי במקומו. בין השאר, בהתאם לסוג התקלה, זמינות החלפים....". כמו כן הפנה לחוברת אחריות היצרן המסופקת עם המכשיר, ס' 1 "האחריות למוצר היא לתקופה של שנה אחת (12 חודשים). ובסעיף 3 נכתב "יתוקן על ידי פלאפון ו/או מי מטעמה, או יוחלפו בו חלקים פגומים או חלקים אשר לא תפקדו בהתאם למפרט הטכני, בחלקים חדשים ומקוריים". מהתיעוד הנ"ל עולה, כי הנתבעת עמדה בהתחייבויותיה והואיל ועסקינן בתיקון מכשיר לאחר תקופת האחריות של היצרן הרי שאינה מחוייבת באספקת חלפים מקוריים ובהתאם לכך, הנתבעת סיפקה לתובע מכשיר חליפי לאחר שהוברר כי לא ניתן לתקן את מכשירו.
5.2כמו כן, העלה התובע טענה, לפיה, לא סופק לו מכשיר חלופי בפרק הזמן בו שהה מכשירו במעבדה, על כך גם נכתב בהסכם ההתקשרות סעיף 2, "פלאפון רשאית אך לא חייבת להציע ללקוח, מכשיר חלופי זמני". יוצא, איפוא, כי גם טענה זו הופרכה, לאור האמור בהסכם ההתקשרות.
5.3בהתייחס לטענת התובע אודות הזמן הממושך שהמכשיר שהה אצל החברה, טען נציג החברה, כי הנתבעת פעלה בהתאם להוראות החוק וכי המכשיר שהה 14 ימי עסקים. דא עקא, שבסעיף 2 להסכם ההתקשרות נכתב "התיקון / החלפה יבוצעו למשך פרק זמן של עד 10 ימי עסקים" בלבד. לאור האמור סבורני, כי התובע הוכיח איחור במתן מכשיר חלופי של כ- 4 ימי עסקים, הנתבעת אף לא הציגה את טופס הכנסת המכשיר לתיקון ומכאן כי לא הוכיחה את טענת התובע, כי כלל לא הוצע לו מכשיר חלופי בעת התיקון. משכך, בשל הפרות אלה, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 650 ₪ בגין העיכוב הנ"ל. כמו כן, הנתבעת תישא בהוצאות משפט בסך 350 ₪.
המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.
ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ח, 07 מאי 2018, בהעדר הצדדים.
