ת"ק 53029-01-14 אליהו נ' יוסף

1) עניינה של התביעה הנו בעיקר, דרישת התובעת לחייב את הנתבע לשלם לה סך של 7,400 ₪ על רקע השכרת יחידת נופש (להלן: "היחידה") באילת, לתובעת, במהלך חג הפסח 2013.

2) בשל החובה והצורך לחסוך זמן שיפוטי, לא אדון אלא בטענות ובראיות שמצאתי נחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

טענות הצדדים

3) התובעת טוענת בתביעתה, בין היתר, כי בעקבות פרסום של הנתבע להשכרת יחידה כאמור בין התאריכים 24.3-13-31.3.13 בהם חל חג הפסח 2013, בתמורה לסך 4,200 ₪, יצרה התובעת קשר עם הנתבע וסיכמה עמו לשכור את היחידה וכי לעניין התשלום היא תעביר לו זאת בשני תשלומים לפני מועד ההשכרה. התובעת טוענת כי ביום 12.2.13 ביצעה הפקדה ראשונה על סך 2,000 ₪. לעניין התשלום השני, הסכום הופקד ביום 14.3.13. התובעת טוענת כי לאחר ביצוע ההפקדה, יצרה קשר עם הנתבע, אשר הודיע לה להפתעתה, כי כבר השכיר את היחידה לשוכר אחר וכי לטענתו, משלא יצרה עמו קשר בכל התקופה שלאחר ההפקדה הראשונה, הוא הסיק שהעסקה עמו בוטלה. התובעת טוענת כי הנתבע אף הודיע כי ישיב את התשלום ששילמה התובעת לאחר ניכוי "קנס" בשיעור 15%. התובעת טוענת, כי בלית ברירה נאלצה לחפש יחידת נופש אחרת. יחידה כאמור נמצאה ועלותה הייתה 5,500 ₪. נוכח הניכוי האמור, נאלצה התובעת לפנות לנתבע באמצעות עורכת-דין ובו פורטו נזקי התובעת עקב הפרת פסק הדין. על המכתב האמור השיב הנתבע, במכתבו מיום 9.7.13 ובו הוא נבצר בעמדתו לעניין הניכוי. התובעת טוענת כי נגרמה לה עוגמת נפש עקב ביטול החוזה באופן חד-צדדי.

כאמור, התובעת העמידה את תביעתה על סך 7,400 ₪ כאשר סכום זה כולל סך של 4,100 ₪ ששילמה לנתבע, סך 1,300 ₪ שהוא ההפרש בין עלויות היחידה האמורה ליחידה ששכרה בפועל, ועוד 2,000 ₪ בגין הוצאות משפט ועגמת נפש.

4)לעומת גרסה זו של התובעת, הנתבע טוען להגנתו, בין היתר, כי דין התביעה נגדו להידחות. הנתבע טוען כי יחידת ההשכרה הוצעה תמורת סכום 4,100 ₪. לפי הסיכום, היה על התובעת להעביר את הסכום האמור בשני תשלומים, כאשר התשלום הראשון על סך 2,000 ₪ יועבר כבר באותו יום והתשלום השני יועבר לחשבון תוך שבוע ימים. הנתבע מאשר כי התובעת עמדה בהתחייבותה לעניין התשלום הראשון שהופקד בחשבונו כאמור ביום 12.2.13. משלא הופקד התשלום השני לאחר כשבוע ימים כמוסכם, ניסה הנתבע להגיש את התובעת אך ניסיונותיו לא צלחו. על כן, ככל שהתקרב המועד לביצוע העסקה, נראה כי התובעת "נעלמה" וכי אין בכוונתה למלא את המשך התחייבותה לפי ההסכם, ולכן בכדי שלא ייגרם לו נזק, משלא שמע מהתובעת ולא קיבל את יתרת התשלום כמוסכם, החליט להשכיר את היחידה לאחר ביום 5.3.13. הנתבע טוען כי ההפקדה השנייה נעשתה על-דעת התובעת בלבד תוך הפרת ההסכם. הנתבע שב וטוען כי משלא שמע דבר מהתובעת מאז ההפקדה הראשונה, משזו לא עמדה בהתחייבותה להעביר לו את יתרת התשלום לאחר שבוע מיום הסיכום, וכן משניסיונותיו להשיג אותה לא צלחו - הסיק כי ההסכם בטל ולכן פעל כפי שפעל. הנתבע טוען כי כשבוע לפני המועד הרלבנטי להשכרת היחידה שוחחה עמו התובעת וביקשה את כספה בחזרה ואז הוא הודיע לה כי מגיע לו פיצוי הולם. לאחר מכן, הוא השיב על פניה של עורכת-הדין מטעם התובעת. הנתבע טוען כי עד מועד קבלת כתב התביעה לא נמסר לו לאן להעביר את הכסף לתובעת. הנתבע סבור כי דין התביעה נגדו להידחות תוך חיוב התובעת בהוצאותיו.

הדיון בבית המשפט

5) בדיון בבית המשפט הודיע הנתבע כי כבר שלח לעורכת-הדין מטעם התובעת שטר על סך כל הסכום ששולם לו על-ידי התובעת (סך 4,100 ₪) אך השטר טרם נפדה [שורות 30-32, עמוד 2 בפרוטוקול] (להלן: "ההודעה מטעם הנתבע"). בהתייחסה להודעה האמורה של הנתבע, העידה התובעת: "לא קיבלתי שיק של 4,100 ₪. עו"ד רק כתבה לי מכתב היא לא עוה"ד שלי..." [שורה 1, עמוד 3 בפרוטוקול].