ברנשטיין נ' שלמה sixt ואח'

1.תביעה קטנה לתשלום נזקים שנגרמו לרכב התובע באירוע תאונתי מיום 12.2.16 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי רכב התובע, הראשון בשיירה, אינו נושא באחריות בשיעור כלשהו לאירוע התאונה והמחלוקת בנוגע לאחריות הינה בין הנתבעים לבין עצמם, שעה שהנתבע 3 (להלן: "לוי"), הנהג ברכב השני בשיירה ומבוטח ע"י הנתבעת 1, טוען כי נהדף ע"י פגיעת הרכב השלישי אל רכב התובע, ואילו נהג הרכב השלישי בשיירה (להלן: "רביבו"), המבוטח ע"י הנתבעת 2, טוען כי הצטרף לתאונה קיימת לאחר שהרכב השני בשיירה כבר פגע ברכב התובע.

עוד חולקים הנתבעים על זכות התביעה של התובע ועל סמכותו של בית משפט זה להכריע בתובענה לאור העובדה כי החברה שבבעלות התובע היא ששילמה בעבור התיקון ועל כן לעמדתם זכות התביעה נתונה לה.

2.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, עיינתי בכל החומר הקיים וכן לאחר ששמעתי את עדויות הנהגים ואת עדות התובע, הגעתי לכלל מסקנה כי במידה המסתברת ביותר, האחריות להתרחשות הנזק ברכב התובע מוטלת על נהג הרכב השלישי בשיירה, רביבו.

כמו כן, שוכנעתי כי זכות התביעה נתונה לתובע ולא לחברה שבבעלותו, כי אין המדובר בהמחאת זכות וכי במקרה זה לבית המשפט לתביעות קטנות ישנה סמכות לדון בתובענה.

בהתאם להוראת תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976, פסק הדין יהיה מנומק בצורה תמציתית.

3.תחילה, בנוגע לטענות המקדמיות, לא יכולה להיות מחלוקת כי התובע הינו בעליו הפרטי של הרכב הנפגע, מושא הליך זה, זאת כעולה מרישיון הרכב הרלבנטי במועדו למועד התאונה בו רשום התובע כבעליו.

נכון הדבר כי החברה שילמה את עלות התיקון וכי הרכב רשום בספריה לצרכים אלה (כעולה מאישור רואה החשבון של החברה – ת/1).

אולם, אין בכך כדי לקבוע בדבר הבעלות בנכס הניזוק ולא הובאה בפני כל ראיה כי התובע אינו בעליו. החברה בחרה להיטיב את נזקיו הפרטיים של התובע אולם במצב דברים זה לא ניתן לשלול את האפשרות כי התובע יידרש לכיסוי ההוצאה שהוצאה לשם כך ע"י החברה בתשלום שיתקבל. מכל מקום, וודאי שלא ייפסק לזכות התובע כל סכום שלא שולם בפועל, ללא קשר לגורם המשלם, וודאי שבהכרעה כאן יהיה כדי לחסום כל אפשרות של החברה לתבוע בגין הטבת הנזק.

לפיכך, במקרה זה יש לקבוע כי מדובר בתביעת נזקיו של רכב המצוי בבעלות אדם פרטי, התובע, ועל כן אף ניתנת להכרעה בבית המשפט לתביעות קטנות.

4.לעניין האחריות, מתוך מצרף הראיות, ובמידת ההוכחה הנדרשת במשפט אזרחי, הרי שכפות המאזניים נוטות לקביעה כי התאונה ארעה ע"י הדיפת רכבו של לוי ע"י רכבו של רביבו.

5.נהג רכב התובע העיד כי הרגיש מכה אחת וכי סבר באותה עת כי מדובר אכן בהדיפה. טופס ההודעה לא מולא ע"י עד זה אלא ע"י התובע שלא נכח בתאונה.

6.לוי העיד, בעדות ברורה, פשוטה וקוהרנטית אשר הותירה בי רושם מהימן, כי לאחר שעצר עצירה מוחלטת פגע בו רכבו של רביבו בעוצמה, עדות התואמת את המתואר בכתב ההגנה. טופס ההודעה שהוצג, נ/1א, אינו חתום והעד לוי לא עומת עמו במהלך חקירתו.

7.מנגד, עדותו של רביבו באשר לנסיבות איננה חד משמעית, וכדבריו "... אם אני לא טועה נכנס בו ואני אחר כך נכנסתי בזה שלפני" (עמ' 4 לפרוטוקול ש' 30-31. ההדגשה אינה במקור – ע.כ.).

אין חולק כי היה באותה עת ערפל ומעדות רביבו עולה כי לא ראה את הפגיעה הקודמת כטענתו בין רכב לוי לרכב התובע, כפי הנראה בשל הערפל ששרר, אלא לטענתו שמע את הפגיעה.

מצאתי להעדיף עדות לוי על פני עדות רביבו, אף מבחינת מהימנות.

8.בטופס ההודעה של רביבו, החתום, מפורטת השתלשלות עניינים שאינה כוללת כל אזכור של הבחנה קודמת בתאונה בין רכב התובע לרכב לוי, ורק בסיום התיאור הוספה בכוכבית הערה לפיה לפני הפגיעה ברכב לוי פגע הנ"ל ברכב אחר.

9.עוצמת הפגיעה בחלקו האחורי של רכב לוי בהשוואה לעוצמת הפגיעה בחלק הקדמי תומכת אף היא במסקנה המתקבלת.