לוי נ' ש.שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ

לפני בקשה להורות על ביטול פסק הדין שניתן ביום 30.1.18.

המבקש טוען כי נעדר מהדיון בשל מחלה (וצירף תצהיר התומך בטענה זו). לעמדתו, סיכויי התביעה טובים ובידיו ראיות שיסתרו את "הראיות הבדויות" של הנתבעת.

המשיבה טענה כי היה על המבקש להגיש הודעה מתאימה למועד הדיון, אליו התייצב נציג מטעמה, וחזרה על הנטען בדבר נסיונה להגיע עם המבקש לפשרה ולשלם לו סכום שאינו שנוי במחלוקת. המשיבה ציינה כי סכום התביעה מופרז ומעיד על חוסר תום לבו של התובע.

המבקש השיב לתגובה וטען לעצם המחלוקת בין הצדדים.

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

בעל דין שקיבל פס"ד במעמד צד אחד, רשאי להגיש בקשה לביטולו לאותה ערכאה. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים.

פסק דין שניתן במעמד צד-אחד בשל היעדר המצאה כדין למבקש הוא פסק דין פגום מעיקרו הטעון ביטול מחובת הצדק "שכן בידי כל אדם קנויה הזכות שלא יינתן נגדו פסק דין, אפילו פסק דין נכון וצודק, אלא בדרך משפטית תקינה" (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397 (1954); ראו גם: ע"א 5000/92 בן-ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994);

אין מחלוקת כי המבקש ידע על מועד הדיון וכי הוזמן אליו כדין, והוא לא זכאי לביטול פסק הדין מחובת הצדק, לפיכך.

בית המשפט רשאי לבטל את פסק הדין, לפי שיקול דעתו. במסגרת זאת, נשאלות שתי שאלות: מהי סיבת המחדל, ומהם סיכויי התביעה. אכן המבקש חדל במחדל כמתואר לעיל, אולם נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת. התרשמתי כי למבקש טענות הראויות לברור במסגרת המשפט עצמו.

לפיכך, אני מורה על ביטול פסק הדין.

יחד עם זאת, ומבלי לקבוע מסמרות או אף להביע עמדה בטרם נשמעו הצדדים לגופו של עניין, לא מן הנמנע שיעלה בידי המשיבה לבסס את טענתה לעניין ההפרזה שבסכום התביעה וחוסר המידתיות בין נזקי התובע לבין הסכום שתבע. למותר לציין כי לא מן הנמנע שלתובע תשובות ראויות ומספקות, ואשר לאורן ישתכנע בית המשפט שיש לקבל את התביעה בסכום כפי שהוגשה או קרוב לכך.