וייס נ' "כיד" ערוץ הקניות בע"מ

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד.

עיינתי בבקשה ובאמור בה, בתגובה לבקשה ובאמור בה ובתיק שבפניי על כל המצוי בו.

הגישה הכללית של בתי המשפט כלפי ביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות כבענייננו, הינה גישה ליברלית והדבר נכון במיוחד בבית משפט לתביעות קטנות, בו הצדדים אינם מיוצגים.

בשל נימוקי הבקשה, אין להסיק ממחדל המבקשת כי היא מזלזלת בהליכים המשפטיים.

בכתב הטענות שהוגש, פורטו הטענות ובשלב זה אין לומר שסיכויי ההגנה קלושים.

כפי שפסק בית המשפט המחוזי ברת"ק 12626/12/11 אליהו גרבי נגד יעל בן משה "אי ביטול פסק דין כמוהו כנעילת שערי המשפט בפני המבקש, זאת תוך מניעת אפשרות קיום בירור ענייני והוגן של הנושא שבמחלוקת והכרעה בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד. אין לשכוח, שסדר הדין אינו אלא אמצעי להשגת המטרה של עשיית משפט צדק ואין להפוך את האמצעי למטרה בפני עצמה. בתי המשפט נזהרים ב"נעילת שערי המשפט", במיוחד לאור חשיבותה של זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד במשפט הישראלי, ויש אף שרואים בה כזכות חוקתית של ממש".

בנסיבות אלו, מאחר ואין זה ראוי לסגור את דלתות בית המשפט בפני המבקשת ויש לאפשר לה "את יומה" בבית המשפט, אני מחליטה לבטל את פסק הדין שניתן במעמד צד אחד אך עם זאת לחייב את המבקשת בהוצאות המשיב שהתייצב לדיון, הגיב לבקשה וכעת בירור התביעה נדחה למועד נוסף.

פסק הדין שניתן במעמד צד אחד מבוטל.

אני מחייבת את המבקשת לשלם למשיב הוצאות הבקשה ובזבוז זמן בסך של- 500 ₪.