עומרי נ' אסולין ואח'

לפניי תביעת התובע לפיצוי בגין נזק לרכבו. אין חולק כי התאונה ארעה בין כלי הרכב של התובע (הונדה שנת יצור 2016) ושל הנתבעת מס' 1 (יונדאי שנת יצור 2016), כאשר הנתבעת יצאה מחניה בצד ימין, לכביש, בו נסע התובע, משמאלה.

התובע טוען כי לרכבו נגרם נזק לכל אורך הצד הימני של הרכב, והציג חוות דעת שמאי, חשבונית מוסך, צילום צ'ק למוסך, קבלה על תשלום לשמאי ומסמכי ביטוח. חשבונית המוסך הינה מיום 8/2/17 (תאריך פתיחה 6/2/17). חוות הדעת הינה מיום 22/2/17, אך השמאי מציין כי בדק את הרכב ביום 31/1/17. בדיון הציג התובע את צילומי רכבו, שצילם השמאי (ת/1, ת/2). כבר עתה יצויין כי בעין בלתי מקצועית נראה הנזק קל מאד, אך בצורת שריטה מתמשכת לאורך הצד הימני של הרכב, המשתקפת בעיקר בקשתות הגלגלים.

הנתבעת טוענת כי נסעה לאט ופגעה ברכב התובע קלות, ללא שנגרם כל נזק. הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי שוטר, שהגיע למקום צילם את רכב התובע ואמר לו כי לא נגרם כל נזק. הנתבעות מכחישות את הנזק, את סכומו ואת הקשר הסיבתי בינו לבין התאונה. הנתבעות הגישו בדיון תמונות של רכב התובע ממקום התאונה (נ/2), ותמונת הניידת. יצויין כי התמונות אינן ברורות, מוסתרות בצל שמטיל הצלם, אך ניתן לראות בהן את הנזק לרכב התובע. עוד הוצג דו"ח פעולה של משטרת ישראל מיום התאונה (נ/1). הניידת הגיעה להזמנת התובע בטענה כי הנתבעת אינה מוסרת פרטים, ובעלה טען כי התובע מונע ממנה לנסוע ומסרב להזיז את רכבו. לדברים האחרונים נמצאו תימוכין בסרטון הוידיאו, בו נשמע התובע מתנה את עזיבתו את המקום בתנאי שאיש לא יזוז ושיוחלפו פרטים. בין התובע ובעלה של הנתבעת חילופי דברים לא ידידותיים. השוטר מילא בדו"ח כי "הוחלפו פרטים. לא הבחנתי בנזק, 3 תמונות מצורפות". שלוש התמונות, שצורפו, מציגות את חלקו הקדמי שמאלי של רכב הנתבעת, שנראה פגוע, את חזיתו של רכב התובע שנראית שלמה, ואת צידו השמאלי, שגם נראה ללא פגע. יצויין כי התובע טוען לנזק בצד ימין, על כן אין משמעות לתמונות או למסקנת השוטר בעניין הנזק. בתמונות, שהוצגו על ידי התובע לאחר הדיון, לא נראה נזק משמעותי לרכב הנתבעת, ואני מקבלת כי התמונה בשחור-לבן, שצילם השוטר, אינה משקפת נזק חמור, כפי שנראה בתמונה, אך העובדה שבעלה טרח לנגב את רכבה מעידה כי היו עליו סימנים כלשהם.

הנתבעת טענה גם כי התובע מקזז מס ערך מוסף והגישה בדיון אישור (נ/3) לפיו אשת התובע, גב' עומרי ג'מילה פטורה מניכוי מס במקור. ביחס לתובע נכתב עפ"י תקנות מ"ה". התובע טען כי הוא מנהל בית ספר ואינו מקזז מס ערך מוסף. עוד הוצג אישור כי לנתבעת ביטוח מקיף (נ/4).

התאונה ארעה ביום 31/1/17, והתובע הגיש לאחר הדיון צילומי וידיאו קצרים ממקום התאונה, עת הגיע למקום בעלה של הנתבעת והתקהלו אנשים נוספים. בתמונה נראים האנשים בוחנים את רכב התובע בצד ימין שלו, ובן זוגה של הנתבעת נראה מנגב את רכבה במטלית לחה.

הנתבעת טענה כי לא תיקנה את רכבה, אך נמנעה מלהציג תמונה שלו, שתשקף את מצבו של החלק הרלוונטי. הנתבעת גם לא הביאה איזה מהעדים הרבים שהיו במקום. בדיון הודתה הנתבעת כי יצאה מחניה, ופגעה ברכב התובע קלות, עת חלף על פניה. לדבריה היא חזרה לחניה והתנצלה, אך הוא התלהם.

לאחר ששמעתי את הצדדים אני קובעת כי התובע הוכיח את תביעתו, באין חולק כי הנתבעת יצאה מחניה ופגעה ברכבו. לעניין עוצמת המכה, לא מצאתי מקום להטיל ספק בראיות התובע. הן הנתבעת והן התובע נהגו בכלי רכב חדשים יחסית, ואין טענה של נזק קודם. רכב התובע נבדק באותו יום. גם אין סבירות שהתובע יגרום לרכבו נזק או יגדיל נזק קל. הנתבעות לא ביקשו לחקור את השמאי ולא הגישו חוות דעת נגדית, והנזק אינו מופרז. העובדה שבעלה של הנתבעת נראה בבירור מנסה לנגב את רכב הנתבעת בעת שהתובע מצלם מעידה כי נגרם לרכב נזק, שנעשה נסיון לטשטשו, וכנראה לא בכדי. גם הנתבעת לא צילמה את רכבה ביום התאונה ותמונות רכב התובע (נ/2) אינן ברורות.

אופן קרות התאונה, יציאה מחניה בעת שרכב התובע חולף על פני רכב הנתבעת, תואם בדיוק נזק מסוג של שריטה קלה אך מתמשכת לאורך הרכב. כאמור, אין משמעות לחוות דעת השוטר כי לא ראה נזק, כאשר צילם את הצד השני של רכב התובע (נ/1).

הנזק הקל והעובדה שהנתבעת הצליחה לחזור לחניה מלמדים כי התובע לא נסע במהירות גבוהה, והנתבע היא שחובת מתן זכות הקדימה רבצה לפתחה (תקנה 64(ב) לתקנות התעבורה,תשכ"א-1961). הנתבעות לא הצליחו להעלות טענה לרשלנות תורמת של התובע בנסיבות.