ת"ק 50234-04-17 שלום נ' א.ר. מתחם ארזים בע"מ

לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 1.10.2017 בהיעדר התייצבות הנתבעת.

בטרם התקיים הדיון, הגישה הנתבעת ביום 25.9.2017 בקשה לשינוי מועד הדיון עקב נסיעה צפויה לחו"ל.

ביום 25.9.2017 הורה בית המשפט לנתבעת לצרף לבקשתה העתק כרטיסי טיסה וכן אסמכתא המעידה על מועד הזמנת הכרטיסים. הנתבעת לא השיבה להחלטת בית המשפט ולא התייצבה לדיון.

ביום 1.10.17 התייצב התובע לדיון. לפיכך בהעדר התייצבות הנתבעת ולאחר שהתובע הצהיר בדבר אמיתות תביעתו, ניתן פסק דין כנגד הנתבעת בהתאם להוראות תקנה 11 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז – 1976.

ביום 6.12.17 הוגשה על ידי הנתבעת בקשה לביטול פסק הדין בה נטען כי עקב טעות אנוש ובתום לב מצדה, לא התייצבה למועד הדיון. לבקשה זו צורפו האסמכתאות המבוקשות באשר לטיסה לחו"ל.

התובע מצדו התנגד לבקשה כמפורט בתגובתו שהוגשה לבית המשפט.

מאחר שהזימון הומצא לנתבעת כדין וזו לא התייצבה בלא שניתן לה היתר לכך מאת בית המשפט, היא אינה זכאית לביטול פסק הדין משיקולי צדק. עם זאת מוטל על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולבחון האם על אף זאת ראוי לבטל את פסק הדין בנסיבות העניין. ברע"א 706/15 המועצה המקומית באר יעקב נ' עו"ד מרדכי שלו ואח' (פורסם בנבו) נקבע כי בבקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, אשר לגביו אין טענה לפגם המחייב ביטול מחובת הצדק, ככלל יינתן משקל רב יותר לשאלת סיכויי ההגנה על פני השיקול שעניינו בסיבה לאי ההתייצבות.

עיון בכתב ההגנה מעלה כי אין זה המקרה בו ניתן לקבוע כי על פני הדברים מדובר בהגנת בדים.