גאליה נ' נסר אל דין

התובעת היתה לקוחה של הנתבע, ושילמה לו 10,000 ₪ עבור טיפול בקבלת מזונות מבעלה. התובעת טוענת כי על אף שניתן לזכותה ביום 3/6/14 פסק דין לפיו חוייב הגרוש בדמי מזונות של 2,500 ₪ לחודש, הוא לא קיים את פסק הדין. התובעת טוענת כי הנתבע לא פעל עבורה, נתן לה יעוץ שגוי אף לא הנפיק לה קבלה על התשלום ולא השיב לפניותיה. התביעה הינה לסכום 12,500 ₪. לכתב התביעה, בן עמוד אחד, לא צורף דבר. 

הנתבע מאשר כי התובעת שכרה את שירותיו להגשת תביעה למזונות. הנתבע הגיש את התביעה והתובעת זכתה בפסק הדין, והנתבע מדגיש את ההישג המשפטי, שכן פסק הדין ניתן למרות שבהסכם הגירושין חתמה התובע כי היא מוותרת על מזונות מבעלה. הנתבע טוען כי בכך קיבלה התובעת את התמורה והוא לא התחייב לפתוח תיק הוצל"פ ולגבות את המזונות. עם זאת טוען הנתבע כי סייע לתובעת בפתיחת תיק הוצל"פ, התיק נפתח במסלול רגיל ולא במסלול מזונות, ולכן לא ננקטו בו בפעולות ביוזמת לשכת ההוצל"פ, אך הנתבע טוען כי לתובעת לא נגרם נזק, והיא יכולה לפעול בתיק ההוצל"פ. לכתב ההגנה צורף כתב התביעה בתמ"ש (קריות) 54977-03-14, תגובה שהגיש שם, פרוטוקול מיום 10/11/14 ובו פסק הדין, שניתן בהסכמת ב"כ הצדדים.

בדיון העידו התובעת, חברתה והנתבע, והוגשו מסמכים נוספים מטעם הנתבע. לאחר הדיון הגישה הנתבעת מסמכי הוצל"פ, בקשר לתשלום, שנזכר בעדותה, הנתבע הגיש תרגום לעברית של הסכם הגירושין, נ/1, ואני מתנצלת בפני הצדדים על האיחור במתן פסק הדין.

בדיון הוסיפה התובעת ופירטה את טענותיה. כך התברר כי היא טוענת שהתחייבה לשם לנתבע סך 16,000 ₪ במקום 22,000 ₪, שביקש, והסכים להתחשב בה לבקשת מכר. כאמור התובעת שילמה רק 10,000 ₪. התובעת טענה כי הנתבע איחר בחצי שעה לדיון בחודש נובמבר 2014, וטענה כי לא היה בקיא בתיק וכי השופט נתן את ההחלטה לפני שהנתבע הגיע. התובעת טוענת כי לטרונייתה השיב הנתבע כי עליה להיות מרוצה שקיבלה מה שרצתה. התובעת מאשרת כי אשת הנתבע ליוותה אותה לפתיחת תיק ההוצל"פ בו ביום, אך טוענת כי הנתבע ורעייתו המליצו לה לא לבחור במסלול מדינה והתחייבו כי הנתבע יפעל עבורה, והוא לא עשה דבר במשך שנתיים. התובעת טוענת כי בשנת 2016 פנתה ישירות ללשכת ההוצל"פ ונאמר לה כי לא נעשה דבר בתיק, והומלץ לה לפנות למסלול מזונות ולביטוח הלאומי, ותוך שבוע קיבלה את כל הכסף. כשנתבקשה על ידי להציג אסמכתא השיבה כי קיבלה את התשלום כחודשיים לפני מועד הדיון (26/10/16).

התובעת השיבה לשאלות הנתבע, אישרה כי לפני כן יוצגה בבית הדין השרעי ע"י עו"ד אחר, חתמה על הסכם ויתור על מזונותיה, וטענה כי לא ויתרה על מזונות הילדים, אך הסכם הגירושין שהוצג לה, ותורגם לאחר מכן, העיד אחרת, ואז טענה כי חתמה על הסכם הגירושין תחת לחץ המשפחה.

התובעת גם אישרה את חתימתה על הסכם שכר הטרחה, נ/2, לפיו "מהות העניין" הינה "מעמד אישי לרבות מזונות" ונקבע כי "הסכם שכר הטרחה הינו לערכאה אחד בלבד בבית משפט לענייני משפחה" (השיבוש במקור, ג.ס.ב). הסכום שנקבע בהסכם הינו 10,000 ₪.

עדת התביעה, גב' ספא חוסין, העידה כי התלוותה אל התובעת למשרד הנתבע, חזרה על כך שהדרישה הראשונית היתה ל-21,000 או 22,000 ₪ וכי בהתערבות מכר, הפחית הנתבע את דרישתו ל-16,000 ₪, התובעת שילמה שני תשלומים של 5,000 ₪ ולא המשיכה לשלם כי לא היתה מרוצה מהשירות שלו.

העדה פירטה לבקשתי את הבטחות הנתבע לתובעת, וציינה מכונית מרצדס שהגרוש מכר וביטוח מנהלים שהנתבע הבטיח כי יטיל עליו עיקול ולא עשה זאת. העדה ציינה כי היא התקשרה לנתבע עבור התובעת, הוא לא ענה פעמים רבות, אך הבטיח לאחר מתן פסק הדין כי ימשיך לפעול עבורה בלשכת ההוצל"פ, וכי אל לה לפנות במסלול מזונות או לפנות למוסד לביטוח לאומי מאחר והיא עלולה להפסיד דברים.

הנתבע תיאר כי התובעת פנתה אליו בעניין תביעת זכויותיה, עליהן ויתרה בהסכם הגירושין, והוא יעץ לה כי יש לה סיכוי להצליח בתביעה. הנתבע אישר את הסכום, שהוסכם, 10,000 ₪ והכחיש את הטענה להסכמה על 16,000 ₪.